בת 20 מרגישה שמבזבזת את החיים בעיר שלי. זה רעיון רע לנסות לעבור לדירת שותפים בתל אביב?

היי, אני מרגישה אבודה כבר תקופה ולא בטוחה מה לעשות. מגיל 18 אני שוקלת אם זה רעיון טוב לעבור החוצה מהבית.
אני גרה עם אמא יחידנית ואני מאוד לא מרגישה שייכת בעיר שלי, אין לי פה תעסוקה, העיר דתית ברובה.. זה ישמע קצת ילדותי האמת שפשוט ממש משעמם לי פה. אני מרגישה כלואה פה.
אני גרה באזור הטוב יותר של העיר, קרוב לתעסוקה ולמקומות בילוי ועדיין מרגישה ככה.
מילצרתי בערך בכל בר ומסעדה אפשריים בעיר הזו. חיפשתי בכל מקום משהו שקשור לתחביבים שלי. אני מנסה לצאת החוצה ולטייל כמה שאני יכולה. אבל זה לא עוזר.. לפרט, אני אתיאסטית מוחלטת ורוצה לגור בסביבה חילונית וליברלית, העיר לא דתית כולה, היא מעורבת אבל עדיין הדת היא ששולטת פה, יש פה המון כפייה דתית ופשוט לא מרגישה שייכת.
בנוסף העניין שאין פה שום תחבורה ציבורית בשבת, ואני פשוט תקועה פה כל סופש מחדש וזה ממש מבאס. כמעט הכל סגור בשבת והרחובות ריקים מאדם. אני שונאת מחוץ לעיר כמה שאני יכולה והנסיעות ארוכות ויקרות ובכללי תחבצ לא ממש נגיש.
אני פשוט מרגישה שכצעירה בת 20 אני מבזבזת את הזמן שלי, אני כל הזמן מרגישה שאני מפספסת.
אני מאוד רוצה לעבור מחוץ לעיר, אפילו רק לתקופה כדי לחוות מציאות אחרת.. אבל אני מרגישה שזו תהיה טעות פזיזה ולא אחראית, אני מאמינה שזה חשוב לעשות טעויות בחיים כי ככה צוברים נסיון ולומדים אבל מצד שני אני לא רוצה למצוא את עצמי עובדת 24 7 באיזו עבודת פח כדי לממן שכר דירה וחשבונות, לא נהנת מהעיר בכלל כי אין זמן אנרגיות או כסף, ושחלילה גם אמצע את עצמי עם מינוס וחובות.
אין לי תמיכה מההורים, לאבא לא איכפת בכלל ואמא מתקשה לסיים את החודש.
אני רוצה להנות מהחיים, אני רוצה לגור בסביבה צעירה, מעניינת, עם בילויים והרבה אפשרויות לתעסוקה.
אני רק מלצרית.. ואני בקושי מצליחה לעבוד יותר מ5 שעות אז אני מנסה לעשות גם בייביסיטר בצד.
כל התחביבים שלי נמצאים באיזור תל אביב ואני מוציאה הרבה כסף רק על נסיעות לשם.
מצד שני זו פריבילגיה לגור עם ההורים כמבוגר, זה נותן אפשרות לחסוך וכולי.
אין לי שמץ של מושג מה אני רוצה ללמוד, סיימתי תיכון בלי בגרויות בכלל ואני לא בטוחה אם כדאי לי להשלים אותן כי אין לי מושג מה אני בכלל רוצה ללמוד ולעסוק בו. גם אין לי רשיון נהיגה שמאוד בעייתי כי במדינה שלנו חייבים אוטו. אני בסדר עם תחבצ ומעדיפה את זה אבל כשאין בשישי שבת זה מאוד בעייתי. אני לא אוציא רשיון, אקנה רכב או אופנוע רק בשביל להרגיש קצת יותר חופשיה.. והאמת שאני פשוט לא רוצה אוטו. זה נשמע מאוד מלחיץ וסתם עול כלכלי. בגלל זה אני נמשכת לחיים בתל אביב ובסביבה שלה כי זה נשמע כמו המקום היחידי בכל המדינה שאוכל להסתדר בו.
אני מרגישה שאני ממש צריכה קצת לראות עולם ולחוות עצמאות, אין לי רצון לאיזה טיול ונופש ארוך מסביב לעולם.. אני רוצה לטייל יום אחד אבל כרגע אני רוצה לבנות את עצמי והסביבה שלי.
לעבור לתל אביב או יפו או משהו בסביבה זה ריאליסטי? אני אוכל להרשות את זה מבלי לעבוד כל היום וכל הלילה? זה סתם רעיון אידיוטי פזיז ולא אחראי שלא יוביל אותי לשום מקום? אני גם לא רוצה לחיות כמו ענייה, אני בסדר עם דירת שותפים כי אין ברירה אבל אני לא רוצה לוותר על לאכול בריא, על התחביבים שלי ועל זמן חופשי לטייל ולהתאמן.
אשמח לשמוע מאחרים עם נסיון וידע או רק לשמוע ממישהו שמתחבר ומזדהה עם התחושות שלי.. תודה רבה