בבוקר אני לא מסוגלת לקום מהמיטה, כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני פשוט בוכה עם עצמי. כואב לי, יש אנשים מסויימים שמקשים עליי, לפעמים אני פשוט צריכה את הלבד שלי והם לא מבינים. רק יורדים על המצב ומחמירים אותו. חצי מהיום שלי אני רק בוכה, לא טוב לי עם עצמי, וכתוצאה מזה לא טוב לי עם הסביבה. המצב הכספי בבית לא קל.. בלשון המעטה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני מתוסכלת אין לי חשק לעשות כלום. גם דברים שאהבתי לעשות נראים לי פתאום חסרי משמעות.. הדמעות לא מפסיקות לזלוג. המחשבות לא מפסיקות לרוץ. מבפנים אני ממוטטת ואף אחד לא יכול לעזור לי, ככה אני מרגישה. וזה לא משנה כמה אני אתפרק ואשתף, אני מבפנים כבר מפורקת ושבורה. אני מרגישה גם חומרית ושטחית... בגלל שאני מסתכלת כל היום על המראה שלי ומשווה את עצמי לאחרות, ובגלל שדברים חומריים מנחמים אותי (כמו לקנות בגדים).
בשורה התחתונה... אני לא יודעת מי ומה אני, אני לא יודעת מה אני רוצה. הדבר היחיד שאני רוצה הוא את השקט שלי מהכל ומכולם, להתרחק מכל הדרמות. נכנסתי לדיכאון עמוק יותר שנודע לי שעוד מעט חוזרים ללימודים ואני לא בנוייה ללחץ הלימודי.. אני הייתי עד עכשיו תלמידה מצטיינת ונאבקתי בשיניים כדי להגיע לזה, עם הרבה בכי וחוסר שינה. אני לא יודעת למה אני כזאת שלוקחת הכל קשה, אולי בגלל שאמא שלי כזאת ואני פשוט לא מפסיקה לריב איתה (שגם זה מוסיף לכל המצב הנפשי המדורדר שלי) היא הייתה היחידה ששיתפתי אותה בהכל ועכשיו גם זה בקושי. היא הייתה החברה היחידה שלי. אני מרגישה לבד ובמצוקה. הלוואי שיכולתי להחזיר את הגלגל לאחור ולשנות משהו!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות