אני יתחיל את זה ככה,
היינו ידידים ידידים טובים מאוד. היינו מדברים כל יום הרבה מספרים אחד לשנייה הכל ואם קרה משהו רע תמיד עזרנו אחד לשנייה.
ויש משהו ספציפי שאני יספר עליו. הילד שהיא אוהבת. הילד הזה רק פגע בה (הילד הזה היה חבר הכי טוב שלי פעם ואחרי משהו שהוא עשה לי גיליתי את הפרצוף האמיתי שלו)
השפיל אותה צחק עליה המציא לה שמות.. ושהיה רע אז היא באה לבכות לי כמובן ולא היה לי שום בעיה והייתי שם בשבילה ועזרתי לה בהכי כיף שבעולם והכל היה מהלב.
שהיא חשבה שאני אשכח אותה ושהיא הייתה עצובה הבטחתי לה שאני תמיד יהיה שם ואני לעולם לא אשכח אותה כי היא אחד מהאנשים הכי חשובים לי בעולם.
הזמן עבר הכל טוב היו קצת עליות וירידות אבל בכללי הכל היה בסדר. התחילה שנה חדשה, עלינו לתיכון..
הילד שהיא אוהבת? זה שפגע בה? נמרחת עליו כל היום. עליו ועל החברים שלו.. היא בחיים לא התנהגה ככה. חיים שלי לא התעברתי.
אבל מה איתי? אותי היא שכחה מאז שהיא איתם.. לא מתחילה שיחות, באה לדבר, מייבשת בוואטסאפ שאני מתחיל שיחה.
שאני בא לדבר איתה היא כמעט מתעלמת ומחמקת.. לא אומר בוקר טוב לא ביי לא שלום ושאני בא לחבק אותה ולהגיד לה שלום היא בקושי עונה וגם זה נראה מאולץ.
נהיה לה טוב? אבל זאת לא סיבה לשכוח אותי, להתעלם ממני ולהתנהג אלי כמו חרא. אני לא מובן מאליו ואולי הבטחתי לה שאני אשאר תמיד אבל אני לא מובן מאליו ואני לא אשאר שם שהיא מתנהגת אלי כמו לזבל.
ועכשיו שזה הרגע שאני הכי צריך אותה, שעליתי לתיכון התקופה הכי קשה היא נעלמת וגורמת לזה רק להיות יותר גרוע..
קשה לי, זה לא מגיע לי, בטח שלא ממנה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות