שלום לכולם, אני אומרת מראש שזה הולך להיות ארוך, ותודה מראש לכולם.
ביום שבת האחרון, חלמתי סיוט מזעזע שמיום ליום יוצא לי לחשוב עליו יותר ויותר וזה משפיע על אורך החיים שלי.
הסיוט מתחיל בשיגרת בוקר רגילה שלי שאני יוצאת לעבר תחנת האוטובוס ששם אני עולה על אוטובוס לעבר הבית ספר.
בגלל שהכל היה לי נראה כל כך שיגרתי בחלום לא שמתי לב שהרחוב שבו אני גרה היה שומם מאדם- מה שלא אופייני לרחוב שלי.
כשהגעתי לתחנה הבחנתי בילדה קטנה (הילדה הקטנה הזכירה אותי בגיל 5-6 בערך) יושבת באמצע הכביש ומנגנת בגיטרה מוזיקה רגועה ושקטה, על הספסל בתחנה הייתה מונחת בובה (שגם זכורה לי מהילדות) בובת ארנב שחורה וקטנה.
כשהגיע האוטובוס, עליתי והתיישבתי במקום בו החלון היה קרוב מספיק בשביל להביט אל מחוץ לחלון למקום בו הילדה ישבה.
הופתעתי לגלות שהילדה לא נמצאת בכביש אלא נמצאת כיסא למולי באוטובוס עדיין מנגנת את אותה מנגינה והבובה מונחת כיסא ליידי (מקום לארבעה אנשים).
האוטובוס היה ריק מאדם, הייתי הנוסעת היחידה- גם מה שלא אופייני בקו שאני נוסעת..
רציתי להתקשר לחברה שלי בכדי להעסיק את עצמי במשהו אחר מהילדה אך לא היה מענה ממנה והפאלפון שלי פשוט נכבה, כנראה שזה הכעיס את הילדה כי היא התחילה לנגן במהירות מטורפת על הגיטרה עד שאחד מהמיתרים נקרע לה וזה פשוט נעצר. פניה התחילו להיות מטושטשים ושחורים, עד שלא נראו בכלל.
היא התקרבה אליי לחשה לי משהו באוזן שאיני זוכרת מה זה היה ומיד הרגשתי סחרחורת, ניסיתי לקום ולא הצלחתי כאלו איזשהו כוח אסר עליי.
ואז הכל קרה כל כך מהר, שמעתי צעקות, זעקות לעזרה, בכי וראיתי הרבה מאוד כתמים של דם. האוטובוס החל לסטות מהמסלול, לא יכולתי לצעוק, כאלו הייתי אילמת בחלום, האוטובוס התהפך ומשם אני לא זוכרת כלום, התעוררתי רועדת, בוכה ועם חום מאוד גבוה.
עכשיו כל פעם שאני עוברת ברחוב ורואה ילדה שהייתה דומה לי בילדות אני מתרחקת ממנה ובורחת מעצמי כאילו מאש... מה אני עושה? זה רודף אותי כבר שבוע.. יהיה לי פוביה מילדים? תעזרו לי...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות