אף פעם לא ממש הרגשתי שייכת.
זה התחיל מזה שהייתי דיי שמנה ביסודי ומכיתה א' עד כיתה ה' עשו עלי בריונות.
זה גרם לי להתנהג כמו בן אדם מבוגר ולא כמו ילדה בת 11.
אולי הייתי אז בת 11, אבל ההבדל בייני לבין בני 11 אחרים הוא שאני אולי בת 11 אבל עברתי הרבה דברים עד שזה נראה כאילו זה חיים של בן אדם בן 20.
אהבה ראשונה? ספרים.
אהבה שנייה? מוזיקה.
ספרים היה המקום שברחתי אליו כשהייתי מושפלת, כשצחקו עלי, כשהייתי עצובה.
כשגדלתי, הייתי הולכת עם קפוצ'ון רחב ואוזניות, כדי שלא יראו את הגוף שלי.
הייתי מרעיבה את עצמי וכל זה...
כל זה קרה ביסודי, ואז בחטיבה זה היה כאילו הייתי בן אדם שונה. הייתי עושה ספורט, אוכלת תזונה טובה והגעתי למצב שבו אני אוהבת את הגוף שלי, למרות שעדיין היו לי כמה בעיות עם עצמי.
אז הגעתי לחטיבה, לכיתה חדשה עם שתי בנות מהכיתה הקודמת ועוד שתי בנות מהשכבה הקודמת, אבל זה לא הפריע לי להתחבר אליהן מחדש. והן הכירו אותי לא כמו שהן הכירו ביסודי.
הכרתי בנות חדשות ומדהימות, והיה לי את השנה הכי טובה בבית ספר.
ואז.. הכל השתבש ועברתי עם המשפחה לקצה השני של הארץ.
5 שעות נסיעה מאיפה שגרתי בפעם קודמת, וזה לא קל. שקעתי בדיכאון, אני לא רוצה להכיר אנשים חדשים כי אני עדיין תקועה בזכרונות עם החברות הקודמות..
התחלתי לחתוך. כן התחלתי לחתוך... רע לי. כלכך רע לי. אני מרוסקת... אני מרגישה לבד. כלכך לבד ..
אני בשלבי גמילה מלחתוך כי הגעתי למסקנה שזה פשוט דפק אותי עוד יותר.
אבל אני עדיין לא מרגישה קשורה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025