שלום לכולם, אני התגייסתי באוגוסט 2012(כשנתיים ו5 בצבא) ואני חובש מרפאה בבסיס חיל האוויר. התגייסתי עם מוטיבציה גבוהה מאוד- הייתי מתנדב לשבתות שצריך, עובד יותר מכולם, כל הבסיס מכיר אותי ואני מקבל הערכה גדולה מהם. רוב השירות שלי הייתי מדוכא מאוד- הייתי מרגיש שאני לא תורם לצבא ולעצמי, לא סובל עבודה משרדית ועבודה עם טלפונים, ובעיקר לא התחברתי לשאר החובשים במרפאה( ליתר דיוק אני לא סובל אותם- חבורה של חפשנים שרק משחקים בטלפון כל היום)..
המפקדת שלי מודעת למצב הנפשי הירוד שלי, ניסיתי לדבר איתה על זה אבל ללא הועיל, כמו כן נפגשתי עם קפסית היחידה פעמיים בשביל לשתף אותה ברגשותיי אבל זה לא התקדם למקום כלשהו. בזמן האחרון אותן רגשות שוב עלו לי שוב, ומה שהחריף היה שהכרתי בחורה בבסיס והתאהבתי בה וכמעט היינו ביחד אבל בסוף היא דחתה אותי - מה ששבר אותי לחלוטין....
ההתייעצות שלי איתם היא כזו- נשאר לי קצת יותר מחצי שנה לשירות.. האם אתם חושבים שכדאי לי פשוט להעביר את הזמן ולהיגרר לשאר החובשים ולהיות עצלן גם?
האם כדאי לי לנסות אולי קצונה של קארים?(למרו
ת שהפזם שלי יהווה מכשול לפחות לנסות את התהליך? ) אם כן, האם קאר מומלץ על ידכם? האם זה נחשב תפקיד טוב?
האם כדאי בכלל לפסול מקצוע ולעבור לתפקיד פיזי יותר? גם אם זה טבח?
עליי לציין שלא אכפת לי מתש וקרבה לבית ויציאות... אני התנדבתי לעשות 21ים חופשי וגם בריתוק 33 הייתי במצב רוח סבבה...
אשמח מאוד לדעת מה אתם חושבים כי מאוד קשה לי עם העובדה שאני בתפקיד חרטא ולא תורם ולא עובד קשה ופיזי כמו רוב החיילים...
תודה למשיבים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025