נולדתי לכלום ואני רודף אחרי עצמי, איפה אני טועה?

שלום :)
אספר לכם על עצמי בקצרה, אני בן יחיד בן 18 בחור שאוהב מחשבים ובעל אישיות לא מוגדרת (אסביר בהמשך).
אבי חולה סכיזופרניה פרנואידית (VIP באברבנאל?) ואמי אישה מאוד חלשה ולא הגיונית.
ביחס לכל מה שהעריכו ביסודי ובתיכון, שאכשל בחיי כמבוגר, גלדתי להיות אדם שהמטרה שלו היא להצליח, לא להקלע כמבוגר למצב שאני יוצא ממנו כרגע (חוסר יציבות כלכלית, חוסר משפחה וכו'), בעזרת המחשב ששימש בתור שער לבריחה מהמציאות בעבר, בנוסף בעזרת אנשים נורמטיבים שהתחברתי אליהם עצבתי דמות יציבה והגיונית אך מניפולטיבית שמתאימה את עצמה לאישיות של כל אדם אותו אני פוגש, לומדת אותו ויונקת ממנו את היתרונות תחת מסכה של טוב לב ואכפיות על מנת לממש את האינטרסים שלי, ככה לפחות אני מרגיש וככה רבים מהדברים שהשגתי.
בבית ספר לא הצלחתי להתעניין בכלום, החברים שאספתי סביבי אמנם אהבו אותי אבל ראו אותי ככישלון ו"חוליה חלשה".
בעקבות שינוי שהחלטתי שאני עושה בכיתה י, אספתי לעצמי מעגל חברים ודרכתי על מי שזה לא התאים לו (לא בסגנון הפצת שמועות..אלה מציאת החולשה לא מקובלת חברתית של אותו אדם, פיתוי להתפרצות חולשה זאת וכאשר המעשה נעשה או המשפט נאמר, הפצה והגזמה של אותו מקרה).
מאז שגליתי שאני לא אותו "כלום" ושברתי את כל מה שחשבו לגבי, החלטתי שבסופו של דבר אהיה יותר טוב מכולם, ובעיקר אעשה מה שאחרים חושבים שאני לא יכול.
בגיל 17 התחלתי לעבוד, רכשתי רכב בהלוואה לבד.
בגיל 18 לאחר 9 חודשי עבודה קיבלתי את תפקיד מנהל הסניף באותו מקום עבודה (רשת בת 50 סניפים).
בסוף התפקיד, ללא נסיון ניהולי וחפיפה הבאתי את הסניף לחמישיה הפותחת במכירות תוך עבודה של 12 שעות כל יום במשך 4 חודשים בסניף, דבר שנבע מהעקרון של להוכיח שאני יכול לעשות את זה יותר טוב מכל אחד אחר.
אני מתגייס עוד חודש, הוצאתי ת"ש ותשמ"ש - אשתמש בהם בתור כילים על מנת להשאר בשליטה בסביבה שלי, יכולתי ללכת לגאמא או כל תחום אחר שקשור למיחשוב אך העדפתי שלא למרות ההבנה העמוקה שלי בתחום.
כרגע אני מתכוון לעבוד ולשרת בצבא בתפקיד מאוד פשוט, לאחר כשנה אני מתכנן להתחיל ללמוד מנהל עסקים באו"פ ומשם להסתער על כל יעד שיפתח לי.
--- כל זה טוב ויפה, אך עוקבת אחרי ההרגשה שאני עושה משהו לא נכון, כאילו אני טועה ואני לא מוצא מאיפה זה בא.
בנוסף, למרות שינוי גדול לטובה שעשיתי במראה שלי, שיפור הבטחון העצמי שלי פלאים והמוניטין שצברתי לא הצלחתי למצוא מישהי שאוכל לתת לה להרגיש שעשיתי את כל זה בשבילה, שאני ארגיש שהמטרה שלשמה אני מתקדם כל צעד זו היא (הרגשתי דבר כזה למישהי אך זה לא רלוונטי כבר), אולי מפה נובעת ההרגשה של טעות.
אני לא ממש יודע למה אני כותב את זה פה, אני יודע שבסוף אני אסתדר גם בנושא הזה אבל מקווה שתוכלו להעיר את עייני בכל נושא שקשור לדברים שכתבתי.

,תודה על ההתעניינות :)