חיי התהפכו; כל לילה אני בוכה ולבד בתקופה הכי יפה של החיים שלי...

בחיים לא פרקתי, לא לידידה לא לחבר, תמיד הכל נשאר אצלי בבטן והמשכתי הלאה.
אני פורק פה פעם ראשונה מה שיושב לי על הלב, מי שעל הדרך יש לו עצה מה רע.

אז ככה, כמה עוד כמה ימים יומולדת, כמה עברתי בשנה וחצי האחרונות...
לפני שנה וחצי, הגעתי לתיכון בתקופה הכי טובה בחיים שלי, אחרי חופש גדול שמאחל לכל אחד חופש כזה , החודשיים הכי טובים שהיו לי בחיים ללא ספק(שם הכרתי את האקסית שלי אבל זאת לא הסיבה שהחופש הזה כזה כיף).
אני רק אדגיש שאני ילד מאוד דומנניטי בבית ספר, כולם מכירים אותי חבר של כולם, יש אפילו חלק שיגדירו אותי ערס בבית ספר(לא שאני כזה), לא ביישן ממש לא בכיוון , עברתי הרבה עם בנות סטוצים , חברות לא הצרה שלי בו נגיד ככה , בבית ספר אני מתהלך כמו איזה מלך אבל בפנים הכל חרא.

היינו שלישייה אני ועוד 2 חברים שהיו הכי טובים שלי, באתי לתיכון ישר התחברתי לכולם הכל מעולה באמת שלא רציתי יותר ממה שיש לי, מוקף באנשים, חברים אמיתיים כל היום יוצא קצת מזלזל בלימודים אבל לא נורא זאת בעיה שאני מתמודד איתה עכשיו.
ואז עם הזמן התחלתי להפסיק לצאת עם החברים, הייתי עם חברה שלי רוב הזמן, הם היו מתקשרים אלי ואני לא עונה או אומר להם שאני עם החברה. לאט לאט התרחקתי מהם, הגיע יום לפני היום הולדת שלי, חברה שלי רצתה כמובן להפתיע אותי אז עשתה לי יום לפני, הפתיע היא לא כי מודע חיטטתי קצת בשיחות שלה עם אמא שלי... טוב היא הפכה לי את היום הזה למושלם , אני אפרט קצת עליה שתבינו על מה אני מדבר, היא היית חצי מהחיים שלי, היא הכירה ומכירה אותי עדיין יותר טוב מכולם, תמיד היית פה בשבילי למרות שפגעתי בה הרבה עם האגו והקללות והפיוז הקצר שלי, נפגעה ממני ואני ממנה כמובן ככה זה בכל קשר, היא היית המשפחה שלי ואני הייתי בשבילה, ברמה שהיא פשוט אמרה לי כפיר אם זה אתה או אמא שלי אני בוחרת בך, היא זו שהחזיקה אותי בעצם. בשלב מסוים הבנתי שאני פשוט מאבד את חברים שלי בגללה, אז התחלתי לצאת איתם יותר ופחות איתה ואז היא היית עושה לי רגשות מצפון ובשלב מסוים רבנו, לא בגללם אלה כי היא רציתי לצאת למסיבה לא חשוב בסוף הריב נפרדנו אבל אתם יודעים ריב שהיה ברור שנחזור, אבל אז שנפרדנו שמתי לב שאני משוחרר והתחלתי לחשוב עם עצמי אולי הפסקתי לאהוב אותה(גם חודש לפני חשבתי על זה ואמרתי לה אבל עברתי את זה), ראיתי שלא קשה לי בלעדיה ומשכתי את הקשר עוד ועוד ובסוף אחרי חודש וחצי בערך שהיינו מתנשקים לפעמים שנפגשים, אמרתי לה את האמת.

היא לקחה את זה קשה מאוד, היא היית שולחת לי הודעות ברמה של בוא רק נדבר אולי תתאהב בי שוב בבקשה, היא סירבה לי להאמין שהפסקתי לאהוב אותה באמת, חברה שלה אפילו סיפרה לי שהיא חתכה את עצמה עבר 4 חודשים מאז שנפרדנו והיא עדיין לא התבגרה, בסוף היא עשתה לי קטע מסריח נהיית חברה של חבר(בהתחלה בשביל לעצבן, נהפך לרציני) לא משנה, היה חשוב לי להבהיר מה היא היית בשבילי.

בכל מקרה אני מדגיש שאני לא אוהב אותה, ממש לא, פשוט אין לי מה שימלא לי את החלל הריק שהיא השאירה כי אני לא פתוח עם המשפחה שלי ולא מתחבר אליהם(אני אתאיסט, הם דתיים...).
בכל מקרה, אמרתי לכם מה היא עשתה לי ביום שלפני היומולדת, אבל אז הגיע היומולדת, אמרתי לפני שהיו לי 2 חברים הכי טובים, אחד כמובן לא חשבתי אחרת זכר את היומולדת שלי קנה לי בושם כתב ברכה(לא ציפיתי תאמת), החבר השני פשוט שכח את היומולדת שלי, את האמת נפגעתי ועד שהחבר שקנה לי את המתנה וכל זה אמר לו הוא בכלל לא אמר לי מזל טוב וכל זה.
אתם יודעים זה סתם בשביל הכבוד שחבר שלך יזכור את היומולדת שלך, אני לא צריך את השטויות האלה של המתנות וכל זה...

בסדר עבר היית לי יומולדת טובה בסופו של דבר שנה שעברה.
חזרתי להסתובב עם חברים שלי , נסענו לטבריה בפסח יציאות מסיבות ברים הכל מעולה...
והנה מגיע הפריקה האמתית עד עכשיו זה היה מעין סיפור, עכשיו אני פשוט אספר בלי לפרט הרבה רק רוצה לפרוק מה שיושב עלי.
אני וחברה שלי נפרדנו(לקראת החופש הגדול), הגיע החופש הגדול, אורגינל אחלה חופש אבל בהשוואה לשנה שעברה הוא פשוט בדיחה, ושם הכל התחיל...
הכרתי בחופש הזה מישהי חדשה , היינו כמה חודשים ביחד נפרדנו היינו נפגשים פעם במלא זמן ככה שמבחינת חברים היא ממש לא הפריע לי... התחיל הלימודים של יא', שמתי לב שפשוט הפסקתי להיות פאקטור בחבורה של השכונה, אתם יודעים היינו החברים הטובים בשכונה שבתוך החברים היינו אני ו2 החברים הכי טובים שלי שלישייה כזאת, ככה לפחות אני הרגשתי...
הפסיקו להתקשר אלי לשאול מה עושים , קבוע במשך הרבה זמן הייתי מתקשר לשאול מה עושים ואתם יודעים מרגיש שאני קופה את עצמי עליהם לא יודע איך להסביר את ההרגשה, פשוט הרגשה חרא אז בדקתי בחודש וחצי האחרונים אם באמת אכפת למישהו שם ממני... חודש וחצי שאני חמישי שישי לא מתקשר לאף אחד , מחכה לטלפון , עזבו חמישי שישי , כל השבוע ! מחכה להודעה מאחד החברים כן מודה צריך לראות שאכפת להם ממני , לא הודעה, לא טלפון כלום.. לא יוצא בימי חמישי ושישי כי נמאס לי להתקשר לחברים כל פעם ולשאול מה עושים ואם אני לא שואל הם לא אומרים...

הגעתי למצב שבחיים לא הגעתי , כל יום קבוע בלילה במשך חודש פשוט בוכה הכאב חנק לי את החיים , חושב לעצמי איך הגעת למצב הזה? אין לך מישהי, החברים שלך כבר לא סופרים אותך , ידידות אתה כבר לא בקשר , אפילו הידידה הכי טובה שלי מאז שנהיה לה חבר שכחה ממני , אתה לא סובל את המשפחה שלך(ובאמת שלא חסרים לי, ככה זה היה תמיד), אתה לא מצליח בלימודים... אתה פשוט לבד אפס, הביטחון העצמי שלך נגמר אני לבד וזה קרע אותי והרגשתי ואני עדיין מרגיש כאב כמו שלא כאב לי בחיים.. למה בתקופה שאמורה להיות הכי יפה בחיים שלי אני לבד? חשבתם שסיימתי עם הסיפור החופר הזה? את האמת לא , בבית ספר התחלתי להסתובב עם ידידות פחות עם חברים נהייתי שקט(העבירו אותי לכיתה אחרת שם רוב הכיתה בנות כי קללתי מורה), אבל נהייתי שקט לא בגלל שהעבירו אותי כיתה פשוט בגלל המצב , כל הזמן בדיכאון , הפסקה אחת ישבנו חבורה של מלא בנים ככה, פתאום חבר שלי אומר לי כפיר מה נהיית שקט מאז שעברת כיתה(ממש לא הסיבה) , תפסיק להיות בודד , החבר הכי טוב שלי שהיה פעם אומר לי, כן מילא היית מחליף חבורה אבל אתה מתבודד... אני לא מגיב ובפנים אני מרגיש מושפל , למה במקום לשאול את השאלות המפגרות האלה ליד כולם אתם לא יכולים לשאול אותי לבד בפרטי, ולמה במקום להגיד לי מילא היית מחליף חבורה! במילים אחרות אתה על הז** שלי(סליחה על הביטוי לרגישים שפה) ולא אכפת לי או מפריע לי אם אתה מסתובב איתנו.. במקום להגיד לי את זה למה לא לשאול מה קרה, איפה נעלמת, בוא תצא איתנו , תתקשר אלי תגיד לי בוא יוצאים כ** עמק משהו !
הכי מצחיק אותי שאחרי שהם יוצאים חמישי - שישי לבית ריק של אחד מהם ואף אחד לא אומר לי , הם באים(החבורה "שלנו") כל אחד בנפרד מה למה אתה לא יוצא איתנו, למה מישהו התקשר אלי? אמר לי בוא? מה אני נראה לכם אחד שמזמין את עצמו מה אין לי כבוד...

*חשוב לי להבהיר הם עדיין חברים סוג של אבל נחשבים חברים ואני אולי איזה פעם בחודש נפגש עם אחד מהם יוצא במקרה...

משהו אחרון שבאמת מאוד עצבן אותי ואני כבר הפסקתי לדבר עם הבן אדם , הסתובבתי לדבר עם חבר בכיתה , חבר טוב שלי לשעבר(הייתי צריך בתחילת הסיפור לתת שמות וזהו סיבכתי אותכם) ישב עם ידידה ואמר חכי שניה שX יסתובב(אני) , אז הסתובבתי מה אני כבר יכול להגיד ... שמעתי על מה הם דיברו , חבר מהשכונה עושה יום הולדת שבוע הבא והם לא רוצים שאני ידע , ילדים שהוא לא בקשר איתם הוא הזמין ובנות שלא דיבר איתם מהיסודי(חבר שגדלתי איתו מהמעון!!!) הוא מזמין אבל אותי לא...
חח פה כבר הייתי חייב לפרוק, זהו מצטער שחפרתי החיים התהפכו פשוט ככה.