שלום לכל הצוות ,
יש לי בעיה בזמן האחרון שאני שמתי לב אלייה מבלי שיגידו לי , שאני מאוד "תוסס" מבחינת זעם ועצבים כלפי החברים שלי.
זה מתחיל בזה שאני מכיר אותם 3 שנים ובמהלך השלוש שנים האלה היו קצת ריבים ו"דיבורים" אם אפשר לומר עליי ועל הסובבים.
הריב "הגדול" היה ביני לבין הידידה שלי שאני לא אפרט עליו אבל בגדול הוא היה על דבר מטומטם ברמות והיא לקחה את זה למקומות כל כך רחוקים שהגעתי למצב שכמעט אף אחד לא רוצה לדבר איתי.
במהלך השנים הללו "אגרתי" ואכלתי את כל מה שפגע בי , אם זה חבר שזורק הערה לא נעימה או חבר שמבטל סתם כי בא לו ועוד כמה סיבות.
לא הייתי מגיב ולא הייתי יוצר מהומה עד שפשוט בתחילת השבוע הזה הרמתי את הקול שלי בטלפון כי שני החברים שלי ביטלו את היציאה לתל אביב ביום העצמאות והתעצבנתי כי זה היה שעתיים לפני היציאה וזו מסיבה סגורה אם רשימות ולמה הם עושים דווקא ? ובכלל המניע שלהם היה , "אין לי עצבים לאנשים". וזו לא הפעם הראשונה שהם מבטלים ככה
ניסיתי לדבר איתם וניסיתי הכל , והם ניפנפו אותי.
בסופו של דבר צעקתי עליהם בטלפון שהם חבורת כוסיות ממורמרות ואנשים חסרי אופי ונטולי שכל. ורק אחרי שצעקתי והתעצבנתי הם הבינו שהם יצאו לא בסדר ובאו (והיציאה לא הייתה משהו הם השתכרו וסחבתי אותם ועוד 2 חברים טובים עד הביתה כי אני הייתי היחידי שלא היה שיכור)
בת'כלס כואב לי שאני צועק ומרים את הכל ואני לא רוצה להיות הר געש ואני לא רוצה שהם יעזבו אותי כי אני מת עליהם והם אחלה חבר'ה ואני עשיתי והם עשו בשבילי המון דברים , ורציתי לדעת איך אפשר להתגבר על הדבר הזה שנקרא "הר געש פנימי" או כעס או לא יודע מה.
אני מנסה להירגע אני מנסה להבין מה הבעיה אבל תמיד זה מחזיר אותי לכל ה"כאבים הקטנים" והשטויות שהם היו אומרים מבלי לחשוב פעמיים.
נמאס לי להיות כזה אבל נמאס לי שגם מתייחסים אליי כאל זבל , נותן להם יחס , אהבה הדדית אם חסר להם או צריכים עזרה לא משנה במה.
לא הייתי כותב את כל זה אם הם לא היו חשובים לי אבל אני רוצה להשתנות אני רוצה להבין מה קורה לי במוח , למה זה ככה.
בבקשה תעזרו לי בעצות תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות