אני יודעת שזה ישמע אולי טיפשי אבל אני רצינית.
אז קצת רקע עלי, אני בת 16 אבא שלי התאבד כשהייתי בת שנתיים ואני עם אמא שלי ואחי הגדול.
המשפחה שלי היא דיי משפחה הרוסה כזאת ולא ממש תומכת או אוהבת במיוחד.
אני לא זוכרת במדויק מתי זה התחיל, אבל אני לא מסוגלת להרגיש את הרגשות הכי בסיסיים אצל בני אדם.
אני לא מרגישה אהבה כלפי אף אחד בעולם הזה, וגם לא מסוגלת להרגיש אהבה כלפי אמא שלי או אחי, אני תמיד משקרת, באופן קבוע, זה כמו רפלקס כזה, ותמיד מאמינים לי גם אם זה נשמע הכי מופרך בעולם, הקיצור סוג של מניפולטיבית, אני תמיד פוגעת באנשים, וכשאני עושה את זה ורואה כמה רע אני פוגעת בהם רגשית אני לא מצליחה אפילו להרגיש חרטה כלפי מה שעשיתי.
אני לא אוהבת ליצור קשרים עם אנשים אחרים או בכלל לדבר עם אנשים, פשוט לא אוהבת את זה, אבל לא משנה מה אני עושה, אנשים תמיד נצמדים אלי ומנסים להיות סוג של "חברים" שלי ורוצים להיות לידי, תמיד.
בלי שום סיבה.
אני אוהבת לפגוע באנשים רגשית, וזה מגדיר אותי כבן אדם רע מאוד, אני יודעת, אבל אם נגיד תשאלו מישהו שחושב שמכיר אותי מצויין הוא יגיד שאני הבן אדם הכי מקסים בעולם ולא יכול לפגוע בזבוב.
יש לי כריזמה, בוא פשוט נגדיר את זה ככה.
אני בן אדם מאוד אגרסיבי, אבל בגלל שכשהייתי קטנה נענשתי הרבה על התנהגות אלימה כלפי אנשים אחרים, אני משתדלת כמה שפחות לפגוע באנשים פיזית, לא כי אכפת לי מהם או משהו כזה, כי אני פשוט יודעת שאם אני אפגע פיזית בבן אדם אחר, זה יפגע בי יותר, אז אני מנסה כמה שיותר להתאפק.
ולמרות שזה ישמע הכי דומה לזה, אין לי פרעת אישיות נרקיסיסטית, אם תהיתם או מה שזה לא יהיה.
אין לי אמפתיה לאחרים, אבל אני לא "מאוהבת בעצמי" או שמה את עצמי במרכז, אני הכי מנסה שלהוציא אותי מהמרכז.
אני מסתדרת עם זה בכך שאני פשוט מנסה סוג של "לחקות" אנשים, נגיד, כשמישהו אוהב מישהו אחר, או דואג לו או כל דבר כזה, הוא מתנהג בצורה מסויימת, ואני פשוט רואה איך הם מתנהגים ומחקה את זה ברגע שאני צריכה.
מה כדאי לי לעשןת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות