שלום לגולשי אתר askpeople, אעדיף בשאלה זו לא להזדהות כדי לא ליצור אי נעימות.
אני אם שכולה, איבדתי את בני היקר ז"ל לפני 6 שנים במבצע עופרת יצוקה.
דרך ההתמודדות שלי הייתה מאוד קשה, למען האמת עברו כמה שנים ואני עדיין מנסה להדחיק.
לא מצליחה לקבל את הגורל האכזר ומדי פעם אני עוד מחכה שבני ייכנס בדלת.
מאז שבני האהוב נהרג, החדר שלו הפך למקדש עבורנו.
מהרגע שהוא יצא למבצע עופרת יצוקה ועד היום, החדר נשאר כמו שהוא.
לא הזזנו דבר בחדר, לא נגעתי בבגדים, בנעליים ואפילו לא החלפתי כלי מיטה.
ברגע שלאחד מבני המשפחה קשה, הוא נכנס לחדר ממש כמו מקום מפלט ומתפרק.
אבל כולנו יודעים שלא נוגעים בדבר.
את הנוכחות של בני אני מרגישה בכל רגע, אני יודעת שהוא למעלה אבל עדיין איתנו, שולח רמזים ומסמן לנו דברים.
הבית שלנו כבר ישן, בעל 2 קומות שמקשה עלי ועל בעלי.
אנחנו כבר תקופה ארוכה שוקלים למכור את הבית ולעבור למקום אחר אבל חצויים במחשבה שלנו.
מצד אחד אנחנו רוצים להתקדם, לעבור דירה כדי שיהיה לנו יותר נעים ונוח אבל מצד שני אני חושבת על זה שנצטרך להרוס את החדר של בננו ז"ל ואני מתמלאת חרדה.
עוברת בי המחשבה מה בני שנמצא אי שם למעלה יחשוב על זה? האם הוא יכעס ויחשוב שהמשכנו הלאה או יבין את מצבנו? האם כדאי להמשיך לחיות בבית הזה בשביל הבן שלנו למרות שכבר קשה?
חשבתי על האפשרות להרוס את החדר ולבנות לו חדר בבית החדש למרות שהוא איננו, זה מציאותי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות