יום הזיכרון השנה היה לי קשה יותר מאי פעם. זה לא שאני ממשפחה שכולה או משהו (לפחות לא מדרגה ראשונה או שנייה), פשוט אני חושבת שהשנה רק נפל לי באמת האסימון של היום הזה.
בטקס בביה"ס לא הפסקתי לבכות ומורה שלי שאני ממש אוהבת שרה שיר. זה היה כל כך עצוב (היא שרה מדהים) ואני פשוט לא מצליחה לצאת מהדיכאון הזה.
אתמול היו לי המון מחשבות על מה היה קורה אם ההורים שלי היו מתים. חלמתי בלילה שכל המשפחה שלי נהרגה בפיגוע והמורה הזאת ששרה לקחה אותי תחת חסותה. אני פשוט לא מצליחה לצאת מהדיכאון הזה. בערב יום העצמאות יצאתי אבל זה לא ממש שיפר לי את מצב הרוח כי איך שחזרתי שוב התחילו המחשבות.
אני חייבת לצאת מזה כי אין לי סיבה ממשית ספציפית להיות בדיכאון ויש לי המון דברים לעשות עכשיו (שיעורים, מבחנים ועוד) ואני לא מצליחה להתרכז כי אני כל הזמן חושבת על התרחיש הזה (מה שהיה לי בחלום).
זה נורמלי? יש למישהו עצות איך לצאת מזה?
תודה רבה לכל העונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025