שלום אסק פיפל...כשבוע לפני יום העצמאות שאלתי את חבריי לכיתה אם אוכל לבוא איתם לחגיגות יום העצמאות. מאוד שמחתי כאשר הם הסכימו, מפני שזוהי הייתה הפעם הראשונה שבכלל יצאתי לאירועי יום העצמאות. בהדרגה אמרו ילדים שהם קבעו עם אחרים או לא יכולים להיפגש... בסופו של דבר נשארתי רק אני ועוד ילדה. אז גם היא פרשה. לא הרגשתי בדיוק טוב בערב יום העצמאות אך לקראת 21:30 המצב השתפר. עוד לא היה מאוחר,החגיגות רק החלו, אבל כאשר שאלתי את ידיד שלי איפה הוא ועם מי הוא נמצא,הוא ענה בנוסף שראה את כל הילדים שקבעתי איתם בחגיגות. כולם צוחקים ונהנים. הבנתי שמשהו כאן לא בסדר ופשוט התחלתי לבכות עד שלא נפלתי על המיטה ונרדמתי. בוקר למחרת היה לנו חופש אז חגגנו כמו כולם על האש עם משפחתי. ביום שישי שאלתי את אותם הילדים מה קרה ולמה, הם אמרו שהם מצטערים, שהם מרגישים מגעילים עם עצמם, שעשו החלטות לא נכונות, הציעו חוויה מתקנת ואמרו שעשו כך בגלל שאני סוג של לא זורמת ולא נהנית. אני הקשבתי להם לבסוף הם שאלו אם אני סולחת להם. אמרתי כן. לא יודעת למה אמרתי את זה אולי כי רוב השנים האלה הייתי דחייה חברתית רק בגלל האופי שלי חשבו שאני ילדה משעממת וחנונית רק בגלל שהתחבבתי על המורים ואהבתי והצלחתי בלימודים. עשיתי נכון? לבוא איתם לחוויה "המתקנת" הזאת, הם יפגעו בי בשנית? כואב לי קשה לי אני כבר לא יודעות למי להאמין ולמי לא. תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025