יש לי סכיזופרניה ואני בדיכאון; איבדתי תקווה באנושות, איך להתמודד?

שלום כפי שראיתם בכותרת מצבי לא מושלם,מושלם? חיי פשוט בזבל..
כל השנים הקודמות והמאושרות הרגשתי לפחות שמחה למרות שגם כל החיים היה לי טיפה סבל בשנים הראשונות של היסודי כל הכיתה שנאה אותי וירדו עליי וזה נרגע בשנים אחרי עד שבכיתה ו׳ כולם ריכלנו עליי שאני חנונית וחורשת בלימודים..

עד אז כשהכל נגמר עברתי לחטיבת הביניים חשבתי לעצמי,בכיף אני ימצא לי חברות ואני יהיה מאושרת לא כמו ביסודי והיו לי חברות שאפשר לסמוך עליהם אבל הכל היה הפוך: חודש אחד היו לי מלא חברות וממש שמחתי אבל אחרי זה הם התרחקו ממני,ניסיתי להסתובב איתם אבל הם סוג של דחו אותי ונשארתי בסוף לבד :(
אני לא מבינה למה כולם התרחקו ממני,הייתי חייכנית,זורמת ומדברת כל הזמן מה כבר עשיתי לא נעים? שאלתי אותם אפילו עם פגעתי באותם הבנות אבל הם ענו שלא... זה היה שנה שכל יום בכיתי בגלל זה.

היו לי חברות אחרות בסופו של דבר אבל הכל התחיל בכיתה ח׳ התרחקתי מכולם,התרחקתי מאנשים הכי קרובים עליי,מהמשפחה משנה שעברה התחלתי להסתגר בחדר,להיות בפלאפון בחושך ולשמוע מוזיקה ולקפוץ,להתרחק מרעשים,עליתי במשקל 8 קילו לא יודעת למה אבל אני חושבת שאני ממש שמנה ניסיתי להקיא כבר פעמיים אבל לא הצלחתי זה היה מפחיד..
אני לא יודעת עם אני בדיכאון אבל גם השנה התחילו לי להשמע מחשבות שווא במוח,אני לא יכולה להתרכז בשיעורי בית כי יש לי מחשבות של ילדים שמסתכלים עליי ושופטים אותי שאני טיפשה ולא יודעת את החומר,אני מפחדת לצאת החוצה כל גבר בשבילי אנס סדרתי או איזה פדופיל ובנוסף לכך עם אמא שלי מבקשת לעיתים רחוקות ללכת לקנות משהו אני עושה רק פדיחות וכל המוכרים חושבים שאני ילדה מוזרה.

אני לא מתכוונת לספר להורים שלי כבר ניסיתי לספר להם איך אני מרגישה והם לא היו מוכנים לשמוע אותי,הם חושבים שאני ממציאה מחלות והכי מעצבן שהם אומרים שלי שאין לי מה לעשות בחיים אז אני מחפשת לעצמי צרות..
אני חוששת שיש לי עקמת צורת הצלעות שלי עקומה והשדים עקומים ולא סימטריים סיפרתי לאמא שלי והיא כעסה עליי שהיא לא מוכנה להקשיב, ככה שבסוף אני לא מספרת לאף אחד ואין לי על מי לסמוך בעולם הזה ההורים חושבים שאני מדמיינת ולא מבינים אותי ובאמת שאיני לא יודעת מה לעשות כי במצבים כאלה צריך טיפול,עד עכשיו אני לא יודעת איך לחפש דרכים כי אני באמת רוצה שזה יפסק כמה שיותר מהר אני מודעת לזה שיש לי את המחלות האלו כי אני גם ילדה סקרנית אבל בסך הכל עם לא מטפלים בבעיות האלו בסופו של דבר מחמירים..

אני כבר לא יודעת פשוט למי לפנות זה המקום היחידי שאני יכולה לבקש עזרה כי באמת בעולם שלי אף אחד לא מבין אותי ובסופו של דבר עם זה ימשך ככה אני פשוט יתאבד או יברח למקום מבודד כי.. למה שאני ישאר במקום שאפילו הוריי לא רוצים להקשיב לי? היום אבא שלי קרה לי לעזור לו לקנות מצרכים לבית אני בזמן שהתלבשתי בכיתי,גם בבית ספר בשיעור מתמטיקה לא התרכזתי בכלל חשבתי רק על מצבי בחיים ואני שואלת תמיד את עצמי ״למה? למה כל מה שאני לומדת בבית ספר,העולם כולו הטבע וכדור הארץ נראים לי מוזרים בעליל,אני פשוט רוצה לקפוץ מקומה 11״
אני תכננתי להתאבד בגיל 18 אין לי מה לעשות בחיים האלו אני שונאת את כולם,אני לבד היה מקרה אפילו שרבתי עם אבא שלי הוא הרביץ לי אז רציתי פשוט לאיים עליו בסכין אני יודעת שאני פסיכית אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי..
אני שונאת בני אדם אני שונאת את האנושות איבדתי כל תקווה לאנושות כולה,אני לא מספרת את מה שאני מרגישה לאף אחד היה מקרים שהתחלתי לחתוך עם מספריים את הבטן ולהרביץ לעצמי באגן והיה לי שבוע סימנים והפסקתי כי לא היה לי כוח לזה,אני רוצה רק לנוח מהעולם הזה ולמות איכשהו ממחלה מסרטן,אנורקסיה רק תניחו לי :(