שלום,
אני עוד חודש בת 17..
לפני כבערך חצי שנה הכרתי מישהו סטודנט בן 25...
הכרנו לאט לאט, נפגשנו הרבה, ובאמת למדתי להכיר בן אדם מדהים.
התאהבנו אחד בשני, היינו ביחד, חברים לכל דבר.
עד שתפסתי יוזמה ואומץ לספר לאמא שלי- הכל נהרס.
היא אפילו לא הייתה מוכנה להקשיב לסיפור במלואו, עצם הגיל שלו זעזע אותה נורא.
הוא כיבד את הדאגות של אמא שלי, ואמר לי שאני צריכה להקשיב לאמא שלי כי היא דואגת בצדק.. זה היה כלכך קשה כי הוא אוהב אותי ואני אותו.
הוא התקשר לאמא שלי על מנת להרגיע אותה ולהגיד לה שזהו שנגמר הקשר..
ביקשתי ממנו שיחסום אותי בכדי שאני לא אשלח לו הודעות.
אני לא מפסיקה לחשוב עליו, כבר 3 ימים ברציפות שאני בוכה וכואב לי כאב פיזי בחזה.. אני לא יודעת למה זה כלכך קשה, אפילו התקשרתי אליו היום מחסום רק כדי לשמוע את הקול שלו.
קשה לי בלעדיו, הוא היה היחידי שגרם לי להרגיש כלכך טוב עם עצמי.
הוא באמת קיבל אותי כמו שאני וכיבד אותי מאוד.
אני בוגרת בנפש שלי וזה למה אני חושבת שהייתה ביננו כל כך כימיה..
אני מתגעגעת אליו כבר ממש ולא יודעת מה אני אמורה לעשות עם עצמי ועם הקשר שלי איתו.
מה עוד אפשר לעשות במצבי ?
הזמן לא ירפה כבר כלום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות