אבקש לא לשפוט, אני מודה למעשי, איני גאה בהם.
אני בן 28, הייתה לי התבגרות מאוחרת. למה? עקב בעיה פיזית, שלקח לי הרבה שנים להתגבר עליה, לפני שנתים הכרתי חברים חדשים והתחלתי להבין הדברים, הייתה לי תקופה יחסית "מצליחה" לפני שהכרתי את החברה שלי, נכנסתי לקשר, כי אמרתי מה שיבוא יבוא, אני אוהב אותה, אהבת אמת, אבל, לא היה לי איך היא נראית, אלה רק שתיהיה מאושרת, אבל תמיד הרגשתי שיש לי חסק, אולי בגלל שהתבגרתי מאוחר, שהשתנו דברים ותהחלתי להצליח ופתאום הכרתי אותה, התכוונתי לנסוע לחול לטיול ארוך (לא טסתי אחרי צבא אף פעם - רק עבדתי והתקדמתי בקרירה) ואמרתי לה שאני רוצה לעשות שם הכל, כמובן שהיא לא הסכימה, מה היה מסכים, אני לא הייתי מסכים, היא תמיד אמרה לי, שסקס פחות מפריע לה, שבגידה נפשית זה הרע שברע, וגם כן ההורים של גרושים בגלל שאביה בגד באמא, כשהייתי בטיול, היה לי מאוד קשה, רצה להראות לעצמי שאני יכול להיו עם בחורות ושיהיה לי סיפורים לספר לעמי שאהיה גדול, חברה שלי היא הראשונה שנה.
קרה ובגדתי בה, אני לא אפרט, אלה שזה לא נמשך, לא אהבתי אף אחת, אלה סקס נטו, יש לי מצפון, אני לא עשיתי את זה לפי דעתי "כי אני זבל", טוב אני כן, אלה כי היו לי סיבות, לא כי היא לא מושלמת, זה רק אני, אני יודע בליבי, שאם היא תשמע על זה,זה ישבור אותה, היא אדם טוב , יותר כואב לי אפילו שהיא תיפגע מאשר אני, ועוד יותר, היא תיפרד ממני, אני בטוח בזה, אני מאמין בכנות ושזה בסיס לכל מערכת יחסים, הטיול היה כ 5 חודשים אחרי שהכרתי אותה ו(3 מהם לא היינו ביחד כי היא הייתה אצל המשפחה שלה בכל לפני שהיא חזרה לארץ). אני לא מאמין במשפט בוגד תמיד בוגד. יש לי מצפון...
אני לא יודע מה לעשות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות