אהלן, התגייסתי במרץ האחרון לטירונות כל"צ ואחריה שיבצו אותי בתור אפסנאי. כן, אפסנאי. לא האמנתי שאמרו לי את זה, עוד מלפני הטירונות היו לי מלחמות עם הצבא אבל כמו רבים "נפלתי בין הכיסאות"
הנתונים שלי הם סבירים, אני לא איזה דפר או משהו כזה, אני בן אדם עם ראש על הכתפיים, והייתי שמח לצאת לקורסים של תפקידים חשובים. במקום זה נתנו לי קורס של שבועיים וחצי של אפסנאות.
בכל מקרה, אני משרת בבסיס של יומיות, אבל אני עדיין סובל, השעות בבסיס לא עוברות, ואני עושה עבודה פיזית שזה משהו שלא מתאים לי, אני מעדיף לעבוד עם הראש ולא עם הידיים, המפקדים מתנכלים אליי. הגעתי למצב שאני מעדיף לצאת מהצבא מאשר להיתקע בתפקיד כזה 3 שנים (ועוד עם אנשים לא כל כך איכותיים, לא שאני תופס מעצמי איכותי, אבל אני נמצא עם אנשים שבחיי היום יום לא הייתי חושב להתקרב אליהם אפילו)
הבעיה היא, שאני מרגיש תחושת פספסו כל כך גדולה, ואם אצא מהצבא אני חושב שאני עוד יותר אתחרט וארגיש עוד יותר תחושת פספוס.
מצד שני, אני יכול להישאר בתפקיד הזה 3 שנים, עם יומיות, ולחזור כל יום הביתה, לעבוד, להוציא רישיון ללמוד וכו', אבל כל יום שאני בבסיס אני סובל, מרגיש שאני מאבד את עצמי.
ואם אני אעבור תפקיד אני עדיין אוכל להשתבץ בבסיס פתוח ולחזור יומיות ועדיין אוכל לעבוד!
הבנתי שנורא קשה לעבור תפקידים ובסיסים.
המפקד שלי לא נותן לי אפילו להביע את עצמי וכל פעם שאני אומר שאני רוצה לעבור תפקיד הוא מורח אותי ומתנכל אליי אחר כך ומשאיר אותי עד מאוחר יותר בכוונה.
אני מיואש, לא חשבתי שאני אגיע למצב הזה בכלל,
בכלל רציתי לצאת לקורס חובשים ולהיות חובש, תפקיד יותר טוב ממה שאני עושה עכשיו, גם לשבת במרפאה ולא לעשות עבודה פיזית כמו לא יודע מה, וגם בתפקיד הזה אפשר להגיע ליומיות ולחזור הביתה ועדיין אוכל לעבוד (יש לי תהליך עם המשקית תש כי אני צריך לעזור בבית)
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות