אוקי אני יודעת שאני עוד אחת מתוך מיליוני האנשיםשיש להם בעיות פה,אבל אני מרגישה פשוט שאני מטמוטטת,אני לא מסוגלת יותר לנשום,לעצום עניים ולהמשיך הלאה,אני מרגישה שבורה לרסיסים.
אני מרגישה מתה,הנשמה שלי לא חייה,רק הגוף זז כרובוט.
אני שומעת את דפיקות הלב אני חושבת שיש לי חרדה.
אין לי את מי לשתף מבחינה נפשית,ואני לא מהסוג שמשתף זרים כמו עמותות ופסיכולוג.
מרוב שלא יכלתי חללתי שבת,הנה ברגעים אלה אין לי חשק יותר לשמור,אני חושבת שאני בדיכאון מתחת לפני השטח למרות מתנהגת כרגיל.
אני מרגישה מחלחל,כל יום בזמן האחרון יש לי בחילות ואני מקיאה את כל מה שאני שומרת בפנים,בגלל מעוקה.
התזונה שלי לקויה,אין לי תאבון,מצדי לא לאכול. אני לא מרגישה רעב,וזה לא בגלל שאני חולה.
אני שונאת את עצמי,אני מתעבת את המראה שלי אני מכוערת מבחוץ.
אני מקנאה בכל מי שסביבי אבל במיוחד באחותי וחברה שלי שאני רואה כל יום
אני צריכה לחיות עם העובדה,שאין לי גוף יפה,שיש לי גוף של ילדה.
מי בכלל ירצה אותי,עדיף לדעת מעכשיו שאני יהיה רווקה מראש, שאני לא אתבאס.
אני שונאת את האישיות שלי,את כל מה שאני אומרת,אני חלשה,ולא שווה בעולם הזה.
הגעתי לרגעי השפל,לקצה של המדרגה,אני עוד דקה נופלת מן הבניין.
הנשמה שלי עומד לעלות למעלה כך אני מרגישה.
אני אמות מתוך צער שאני סוחבת על עצמי
אני לא אתפלא אם תיהיה לי מחלה.
אני רוחנית מאוד,אני מסוגלת לחוש דברים שאחרים לא מסוגלים.
אני לא מרגישה מפה אני מרגישה משמה.
אני יודעת שאף אחד לא יבין אותי
כאילו אני לא שייכת לעולם הזה אלא לעולם ששמה.
בעולם הזה אני סובלת.
אבל שאני מתנתקת מן העולם, אני אוהבת את עצמי.
כי אני יודעת איפה המקום שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות