ההורים לא יודעים להיות ''הורים'', מרגישה חנוקה מצדם ומצד האחים שלי

שלום, קוראים לי דניאל ואני בת 16 יש לי 6 אחים קטנים ממני גילאי 9 עד חודשיים.ארבע בנים ושתי בנות שהן הכי קטנות.
ההורים שלי גרושים אני חיה עם אמא ואבא חורג והוא מתייחס אליי כמו בת ביולוגית ואני כאילו הוא אבא שלי הביולוגי.
ההורים שלי לא בדיוק ההורים המצטיינים אני אוהבת אותם, אבל אנשים כאלה צריך ללמד איך להיות הורים הם לא יודעים להתמודד פוגעים בדיוק בנקודות הכואבות אומרים שטויות, ותמיד משחקים איתי ועם האחים שלי משחקי כוחות מי יותר חזק.
הדירה שלנו לא גדולה היא קטנה סלון קטן וכולם כל היום אחד בתחת של השני.
עכשיו אני לא בן אדם כועס אני אוהבת את החיים אבל כבר שנתיים לא רואים את הצד הזה בי אני בחוץ זוהרת ועם עצמי גם אבל כשאני בבית אני כל הזמן כועסת מתוסכלת ''אין לי אוויר'' האחים שלי שובבים קופצים וצועקים-וזה הגיוני כי הם ילדים.
אבל הבעיה שבכל מקום שהם הולכים הם מציקים אני כל הזמן כועסת עליהם אני כל הזמן עצבנית וצועקת.
עכשיו ההורים שלי שמו בריכה בחצר ואח שלי ראה אותי והשפריץ עליי מלא מים בכוונה אחרי שהוא כבר עשה את זה כמה פעמים ושמלא פעמים אמרתי להם שלא יעשו את זה והתעצבנתי עליו.
אמרתי לאמא שלי: ''אמא, אבא מסתכל עליי כאילו הוא כבר שונא אותי.''
והיא אמרה:''בצדק את כל היום צועקת''.(כן זה כאב-אבל לא נעלבתי כי תמיד אמא שלי זורקת לי הערות כאלו)
(אבל גם אם אני צוחקת וזה קורה מלאאא שאני צוחקת ושמחה אבל לזה הם לא שמים לב.) עניתי לה שאני יודעת שאני צועקת ואני לא רוצה פשוט הם משגעים אותי.
והיא אמרה שהם רק ילדים.
אני מתחרפנת אין לי שקט ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני מאבדת את האישיות שלי אין לי שקט כל מקום שאני הולכת אליו האחים שלי תקועים שמה ומציקים לי, אני אוהבת אותם אבל באמת קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות אני נהפכת לדכאונית מלא דברים יושבים עליי וכל פעם שאני מנסה לדבר עם אמא שלי היא תמיד כועסת עליי, אני מרגיישה כאילו אבא שלי מצטער שאני קיימת, אמא שלי גם כבר נמאס לה ממני.
אני יודעת שאני לא הבת המושלמת אבל אני פשוט לא יודעת אחרת לא מצליחה להיות אחרת אם אני מתעוררת בבוקר ואומרת זהו היום מעבירים את היום בשלום אני יוצאת מהחדר שמחה מאושרת מחבקת את כולם ואז פתאום אני רואה את האחים שלי ששוב עושים שטויות ודברים מטופשים בוכים על כל ציוץ ואני שוב מאבדת את זה. ההורים מבקשים ממני הרבה עזרה ואני עוזרת מכל הלב משכיבה את האחים שלי לישון מקלחת אותם נותנת לכל אחד יחס משלו מחבקת מנשקת מקשיבה לבעיות שלהם מגנהעליהם מעודדת האחים שלי אוהבים אותי הם אומרים לי, רק ההורים שונאים אותי.
(אני חייבת לציין שתוך כדי שאני כותבת את השאלה אבא שלי צועק על אח שלי בן ה-9 לך יא בן זונה תעיפו אותו מהבית, אתה ילד חרא אני שונא אותך. הם לא יודעים להתמודד!! הם עושים לכולם צלקות נפשיוות גם לי ולכולם. הם מדהימים אבל פשוט עושים הכל בצורה שגויה!!! הם לא מרביציםלנו, והם גם צוחקים הרבה דואגים לכל מה שחסר אבל הם עושים יותר נזק מתועלת) אני חנוקה מצד של ההורים שלי ומהאחים שלי.
אני לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי, איך אני יכולה לשנות את היחס שלי איך להתמודד עם ההורים שלי? אני אשמח לכל עזרה שיש!! תודה