מרגישה שאחותי החורגת קצת לא מכבדת אותי, מה לעשות?

היי.
יש לי אחות חורגת ואנחנו בערך באותו הגיל (לומדות באותה שכבה). אפשר לומר שאנחנו די מסתדרות, וכבר לא רבות כמו פעם (עד לפני שנתיים בערך היינו רבות כמעט כל יום, למרות שלצד הריבים גם היינו מדברות הרבה). אבל בזמן האחרון אני מרגישה שממש נמאס לי ממנה.
הילדה הזאת כל היום נמצאת בטלפון. כל הזמן בוואצאפ. ואין לי בעיה עם זה, אבל שזה לא יבוא על חשבון כבוד! כי היא לא מסתכלת לי בעיניים כשאני מדברת איתה, אפילו לא מקשיבה. אני מתחילה לדבר איתה, היא מקבלת הודעה, היא ישר בודקת ועונה. מפסיקה להקשיב לי. ואני ניסיתי לדבר איתה על זה הרבה פעמים, אבל היא שמה פס. והיום אני אמרתי לה שזה ממש לא יפה כבר שכל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא לא מסתכלת לי בעיניים וכל הזמן בטלפון (לא באתי בגישה מאיימת, דיברתי בצורה רגועה, ניסיתי ליצור שיחה), והיא פשוט אמרה לי "מה הבעיה עם זה?" וחזרה לטלפון. הבנתי שאין כבר עם מי לדבר. אני יודעת שהיא מודעת לזה שהיא לא בסדר, במיוחד אם אמרתי לה את זה המון והיא בטח הקדישה לזה מחשבה. היא גם הייתה מתעצבנת בדיוק כמוני אם המצב היה הפוך. אבל זאת הבעיה שלה- היא פשוט שמה פס. עליי. עם חברות שלה היא לא תתנהג ככה. זה גורם לי לרצות "להחזיר" לה, שתבין באמת מה אני מרגישה אם להגיד לה זה לא מספיק. שכשהיא תפנה אליי אני אהיה בטלפון, אתעסק בשלי. אבל אני כמובן לא אעשה את זה.
יש עוד שני דברים שממש מעצבנים אותי, אחד מהם די מתסכל. היא לא אף פעם לא תתייחס אליי כמו אל כמו כל חברה אחרת שלה. זה דבר שאני לא מצליחה למצוא מילים כדי להסביר את זה, היא פשוט לא מתייחסת אליי כמו שהיא מתייחסת אל חברות שלה, אפילו אל אחותה היא מתייחסת אחרת. ואני כמו אחותה, אמורה להיות לפחות. חשבתי שהבעיה אולי בגישה שלי ובהתנהגות שלי, ניסיתי כבר לשדר יותר רוגע ופחות איום ועצבים כלפיה כשאני "מעצבנת" אותה או משהו כזה, אבל הבנתי שזה לא אני בכלל. ואני לא הולכת לנסות לדבר איתה על זה, כי היא תחשוב שפשוט נפלתי על הראש שאני פותחת בנושא כזה, שאני חושבת ככה ואולי גם שאיכפת לי מזה בכלל.
דבר נוסף, שאני לא יודעת למה הוא מפריע לי אבל זה בהחלט מפריע, זה שהיא לוקחת כל דבר כמובן מאליו. היא נוהגת באדישות לכל דבר שההורים (אמא שלי ואבא שלה) עושים בשבילה, וגם בלי קשר להורים או משפחה- היא ככה תמיד. אנחנו כנראה נטוס לחו"ל, זו תהיה הפעם הראשונה, וההורים עושים את זה במיוחד בשבילינו. התגובה שלה הייתה "טוב." בנימה של "סבבה, כמו בכל יום". שאלתי אותה איך היא יכולה להגיב ככה לטיסה לחו"ל (שאלתי כבדרך אגב, לא באתי בגישה שלילית), והיא אמרה שהיא לא מתלהבת כמוני מכל דבר (כאילו שטיסה לחו"ל זה 'כל דבר'), ושדבר שני היא יודעת שבאיזשהו שלב אני ואמא שלי כבר נעלה לה על הסעיף.
כאילו, מה זה צריך להביע מה שהיא אמרה?!
אני לא יודעת מה לשאול כאן אפילו, אני פשוט אשמח לשמוע עצות ומה שיש לכם להגיד (:
תודה לכל העונים!