שלום לכולם
אני בן 14 וההורים שלי גרושים.
מאז ומעולם הסתדרתי יותר עם אבא שלי מאשר עם אמא שלי, זה היה ככה גם אחרי שההורים שלי התגרשו לפני ארבע שנים בערך.
אני זוכר את המילים שאמא שלי תמיד צעקה על אבא שלי כשהם רבו, אלו אותם המילים שהיא אומרת לי כשאנחנו רבים. כיאילו היא מרגישה שאני תמיד בצד של אבא שלי והיא תמיד הרעה ואף פעם לא רוצה לשמוע את מה שיש לי להגיד, במיוחד אם זו האמת.
תמיד ריבים ממש גדולים שלנו הידרדרו לאלימות, בעיקרון היא מכה אותי ואני מגן על עצמי. האמת שזה לא ממש ״כוחות״ ביננו כי אני מפותח מאוד לגילי מבחינה פיזית וזה בולט וברור לכולם, כך שאם אני אכה אותה אני אוכל כנראה להביא למותה או לחבלות חמורות מאוד, וזה לא מתוך עיקרון מסויים של ״לא מכים את אמא״ או ״לא מרביצים לבנות״ או כל מיני שטויות כאלו... אני אף פעם לא מכה אותה ונותן לה להכות אותי כך שהיא תצא האשמה היחידה בסוף.
אנחנו רבים המון המון המון פעמים וזה כבר מתחיל להרגיש לי כאילו שאין לנו עתיד ביחד. כאמא ובן כמובן. היא תמיד מתגאה איך היא שולטת בי כי היא אמא שלי ומנסה להראות שהיא המלכה, וכמה כוח יש לה.. וקוראת לי טיפש למרות שהיא יודעת שזה לא נכון בעליל ושאני לומד קשה כי אני מבין את המשמעות ואת ההשפעות של זה על העתיד שלי. היא גם לא מאמינה במחשבים ובכל הטכנולוגיה שיש היום כך שהאני מאמין שלה אומר שאני לא זקוק למחשבים או לציוד טכנולוגי בכלל. למה? כי היא הסתדרה יפה מאוד גם בלי זה לפני מיליון שנה.
אני מצטער על החפירה... אבל הנקודה שלי היא מה אפשר לעשות עם העניין?
אשמח מאוד לשמוע את דעתכם... אני באמת כבר נואש. אבא שלי כל כך מפחד ממנה ותמיד מתחמק ממני כשאני מתחיל לדבר על הריבים שלנו, וזה באמת חבל כי אני מאוד אוהב אותו והוא אחד האנשים היחידים שיכולים להועיל לי או לעזור במצב כזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות