הייתי מתבודדת.היו לי 2 חברות טובות שפשוט נטשו אותי. התנהגו אליי כאילו אני הכלבלב שלהם. אני לא במצב הזה היום. יותר נפתחתי ואני יותר משתדלת מבחינה חברתית. אבל אני רואה את הדור התת רמה שלנו (ברובו) ואין לי מושג איך להכנס אליו. איך להשתלב. אני מהילדות טובות ירושלים שלא עושות את כל השטויות האלה של שתייה/עישון/קללות כל מילה שניה/חברים (אני דתייה אזז).ושאני רואה את כל זה אני נגעלת מזה שאני כל כך באופן נואש רוצה להיות חברה של אנשים כאלה.זה לא שאין אנשים טובים שעושים את זה . פשוט הרוב כל כך שטחיים שזה מגעיל.ואז אני בעצם מאבדת תקווה שאני אמצא שוב אנשים שאני אהיה אמיתית איתם. שאני אוהב להיות בחברתם וזה יהיה הדדי. אני פשוט לא מרגישה כ ל ו ם, גם כשאני עם אנשים דומים לי (והם גרים בכל היקום חוץ מהעיר שלי).
אני פשוט מוצאת את עצמי חושבת שאולי כדאי גם לי לרדת קצת מהרמה, כדי שהם יקבלו אותי. זה נוראי, אבל אני לא מסוגלת יותר עם הבדידות הזאת. אם זה שאני פשוט לא מרגישה כלום. קודם פשוט הרגשתי אושר עילאי עם החברות שנטשו אותי(בזמנים הטובים שהכל היה עדיין הדדי)אני חושבת שהן אולי שברו אותי .גרמו לי למין טראומה שמשפיע עליי קשה.הייתי גם אז בדיכאון בגללם
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות