שלום אסקפיפול,תודה שנכנסתם לשאלה שלי, אני באה ורושמת את זה עם הרבה כאב דמעות והמון שאלות ,בישבילי המישפחה זה הדבר הכי טוב יפה ויקר שקרה לי בחיים. עוד שאני זוכרת אותי מהילדות הכל היה שונה לגמרי, המשפחה בישבילי זה היה חתיכה של אנשים מעצבנים שאין להם זכות דיבור היה הרבה ריבים בינינו הרוב עם האחים וההורים לא היתיחסתי אליהם ביכלל ועכשיו אני משלמת על כל זה!!!! בשנה האחרונה נולדה לי אחות חדשה שמחתי הכי בעולם דימיינתי כבר מה יהיה בעתיד איך אני אטפל בה ישמור עליה יאכיל אותה אבל כל זה היה דימיון... גילו לאחותי מחלאה נדירה כשהייתה בת אפילו לא חודשיים והיא ניפטרה ז"ל הרגשתי שאני מתה אין לי חיים אני בודדה לבד הכל היה חשוך.מעז הבנתי שהמישפחה שלי זה הדבר הכי טוב ויקר שהיה לי איי פעם בחיים, ועכשיו אני זאת שמשלמת על כל הטעויות שלי אני והאחים שלי בקושי מדברים ,זה מאוד קשה לי עם המצב הזה אני רוצה שהם יחבקו אותי יספרו לי איך היה להם בביצפר ( אני בכורה) ועם ההורים המצב גם לא כל כך טוב רוב הפעמים שאנחנו "מדברים" אנחנו רבים או מיתווכחים על שטויות זה מאוד קשה להיתמודד ככה אני כל כך מנסה להראות להם שאכפת לי מהם שמענין אותי מה שלומם אבל הם פשוט לא שמים עלי ומיתרחקים מה שבנוסף לזה מפריע לי אני ילדה שקשה לה לתת אהבה אף פעם לא הרגשתי את זה ( למרות שהיה חבר) אני שונאת ליפגוע או שאנשים לא ירגישו בנוח תמיד רוצה שיהיה שמחה ואהבה בין כולם אז למה כל כך קשה לי לתת את האהבה הזאת למישפחה שלי? ולאחרים? אני רוצה שהם יאהבו אותי שאח הקטן שלי יבוא ויחבק אותי למה הוא כל היום יורד עלי נימאס ליייי... תודה שקראתם עד עכשיו אני ישמח מאוד שתעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות