סובלת מהתקפי חרדה קשים, לא יוצאת מהבית ומרבה לבכות, איך לחסל את הבעיה?

בערך מגיל 17 אני סובלת מחרדה, כאשר חלה החרפה קיצונית בגיל 18 עקב לימודים ומצב חברתי גרוע והשפלות יומיומיות . בהתחלה לא הבנתי בכלל שמדובר בחרדה כי הסימנים היו פיזיולוגים והחששות תמיד היו. התחלתי "להתעלף" , הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום וגם כשאני כן מצליחה אז האוויר לא נכנס לי לריאות , היו לי סחרחורות שהייתי בטוחה שאני עומדת למות ולהתמוטט. נשלחתי למיון וכאשר לא מצאו לי כלום הניחו שזה חרדה.ככה העברתי את השנה האחרונה שלי בבית ספר, כיתה יב. כלומר, במיטה ובדיכאון ללא חברים ולומדת לבגרויות.
כמה חודשים אחר כך עליתי על מדים והאמת שמצבי השתפר פלאים. אומנם החרדה לא נעלמה , ותמיד היו ניצוצות של חרדה אבל הצלחתי לעבור אותן.
כהשתחררתי היה לי מין תהום ענקית , הרגשתי בחופש ורציתי כל היום לישון,מה שבצבא לא התאפשר לי וגם כן לא לפני . יצאתי מדי פעם עם חברות אבל גם זה אחכ הפסיק. אחרי כמה חודשים כאלה התחלתי את הפסיכומטרי ולצערי בגלל תחושות של חרדה והתמוטטות בשיעור דחיתי את המועד. אחרי הדחייה נכנסתי לדכאון וחרדה קשים , לא רציתי לצאת מהמיטה.אם פעם התקפים באו והלכו אז המצב שלי בחודשיים האחרונים היו 24/7. הרגשתי שכל פעם שאני ישנה אני בסדר. לפחות אז אני מצליחה לנשום ואין לי שום התקף. ניתקתי קשר עם כל חברותיי. הההורים שלי לקחו אותי לפסיכאטר שקבע שאני לא צריכה כדורים ולא כלום אלא שזה יעבור (כי ההחרפה חלה בעקבות ידיעה מצמררת על משהו שקרה בעברי). העניין שהמצב לא עובר. כל פעם שאני מנסה לצאת מהבית אני נתקפת בסיפטןמים קשים של חוסר נשימה,כאבי ראש תחושה שאני הולכת להתמוטט. מאז שראיתי את הפסיכאטר הצלחתי להתקדם צעד אחר צעד — דברים שבעברי עשיתי כיומיומים גם אם היו עם מעט התקפי חרדה עברתי אותם ואז ממשך התקופה מההפסקת הפסיכומטרי הפסקתי לעשות את זה .שזה בערך כל מה שקשור ליציאה מהבית . אפילו יציאה מהכלב נמנעתי אבל אז התחלתי בצעדים קטנים ופתאום אני רואה נסיגה קיצונית לחרדה.
במהלך השבוע האחרון , נסעתי ברכבת ישראל לעיר אחרת , הלכתי לסופר והתחלתי להוציא את הכלב באופן יומיומי. עד אתמול שיצאתי למקום פומבי והרגשתי שאני הולכת להתמוטט שם. הבעיה שזה גורם לי לשנאה עצמית . אני שונאת את התחושות האלה ונורא ביקורתית עם עצמי.
אני יכולה להגיד שאני בחורה לא טיפשה בכלל ויש שיגדרו אותי גם כבחורה יפה מאוד.
אני עובדת עצות , היום לממן cbt כמעט ולא עומד על הפרק.אני מרגישה שאני היחידה שככה. אני לא יודעת להגדיר את מה שעובר עליי. ועזבו להגדיר,אני לא יודעת איך לטפל בעצמי . התחלתי מטידציה ותרגול נשימות שבעת פניקה לא עובד לי!אני רוצה שהחרדות יעלמו לחלוטין . המשפחה שלי מנסה לשחד אותי לצאת ואני מאכזבת אותם ואותי . הם קונים לי כרטיסים להצגות, סרטים, סטנדאפ מזמינים אותי למסעדות ואת הכל אני דוחה על הסף. מרגישה שאין לי כוח לכלום רק בא לי ללכת לישון.חשוב לציין שאחד מבני המשפחה מנסה להוציא אותי מהבית כל יום למתחם המסחרי שקרוב למגורי וכל יום אני והוא רבים ריב כאסח על זה שאני לא יוצאת ובסוף הריב אני הולכת לישון.האם יש משהו שעבר את זה או יודע כיצד ניתן לטפל בזה באופן שיחסל את הבעיה לחלוטין ? ואפשרויות טיפול לבנתיים.