פשוט נמאס לי מהחיים אין לי בכלל חברים בבצפר, אפילו לא ידידים, בבצפר אני בקושי משמיעה את הקול שלי, אף אחד לא אומר לי היי ואני מרגישה בלתי נראית.
בהפסקות אני לבד, רק מחכה שההפסקה האכזרית הזאת תיגמר.
אני רואה חברות בנות יושבות ומדברות ואני רק מתפללת לאלוהים שאולי הם יבקשו ממני להצטרף אליהם, אני מרגישה כבר מיואשת ונואשת,אני בתיכון, אין מעמדות, יש קבוצות ואם אין לך קבוצה, אז זהו, נדפקת.
שהייתי ביסודי היה לי מלא חברות אבל אני כמו מפגרת רבתי איתן על דברים שטותיים, התרחקתי מהם בלי לשים לב, הגעתי לתיכון והייתי לבד. החברות שהייתי חברה שלהם לא מביטות לעברי ואני לא יודעת איך לגרום להם להיות חברות שלי שוב!
ניסיתי להגיד "מה קורה ? ", ניסיתי לדבר בפייסבוק ... אבל כלום, הכל נשאר אותו הדבר.
יש לי עוד מעט יום הולדת ואני פשוט בלחץ שאף אחד לא יביא לי בלון אפילו וכולם יצחקו עלי ואני אחזור הביתה בוכה.
שנה שעברה כבר עברו לידי ומול הפנים שלי אמרו "איזה ילדה חסרת חברים"...
פשוט נמאס לי! אני מתפללת שאני אמות כבר! למה אני חיה ?!?! נמאס לי מהבדידות הזאת נמאס לי!
למה להם מגיע חברים? מה עשיתי רע ?? :(