אני קורא את ההודעות פה ומבין שאני לא לבד. גם אני בארון.. ולא יודע איך להמשיך לחיות עם הסבל הזה כבר. אף אחד מהחברים או המשפחה שלי לא חושד בכלום. אני חי עם מסיכה 24 שעות ביממה. אני אף פעם לא אני באמת. אין מצב בעולם שאני מספר את זה למישהו. אני יודע שאם אני עושה את זה אני נשאר לבד. החברים שלי יעזבו אותי וישנאו אותי. המשפחה לא תקבל בחיים. גם ככה אני לא מסתדר עם ההורים שלי בכלל ואבא שלי חזק בקטע של הדת, כך שאם אספר המצב רק יחמיר. אצל החברים שלי כל קללה שניה זה הומו. כל פעם שאומרים את זה אני מבין כמה אני לא יכול לצאת מזה. מצד שני גם עכשיו אני מרגיש לבד. לרוב החברים שלי כבר יש חברות והם בעניינים שלהם, וכל מה שאני יכול זה רק לקנא בהם שהם יכולים לאהוב חופשי ולא להתבייש באהבה שלהם. אני תמיד אשאר לבד. אף פעם לא יהיה לי את זה. וכמובן שאי אפשר אפילו לדבר על משפחה וילדים. כל החיים אסבול?? חוץ מבנאדם אחד שסיפרתי לו אני לא יכול לדבר על זה עם אף אחד. בזמן האחרון אני גם מקיא כל פעם שרע לי. לפעמים כמה פעמים ביום. וזה לא בגלל שאני לא אוכל או אוכל יותר מדי. זה פשוט כשאני מרגיש רע ובדיכאון. הזמן היחידי שאני באמת מאושר הוא כשאני חולם על האהבה שלי. ואז שוב מתעורר לסיוט של המציאות שלי. כמה עוד אפשר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות