היי,
אוקיי אז הסיפור שלי ארוך ומתסכל אז אני אנסה לקצר אותו.
לפני ארבעה חודשים הלכתי לאותו פסיכולוג בבית ספר שסיפר להורים שלי על זה שפגעתי בעצמי, על ההרעבה העצמית ושניסיתי להתאבד. זה היה באמת ניסיון עלוב, לקחתי 20 כדורי נורופן ובאמת שלא קרה כלום.
ההורים שלי היו בשוק ובאותו היום התייחסו אלי כמו אל ילדה בת שלוש. אני מבינה למה, זה כן הפריע לי אבל באמת שמרתי על איפוק ולא אמרתי כלום.
שלחו אותי לפסיכולוגית שעזרה לי לצאת מהמצב בערך. זאת אומרת אני עדיין תקועה עם המחשבות והקולות הנוראיים בראש. בכל הזמן הזה עד לפני חודש המשכתי לחתוך. אף אחד לא שם לב וזה כל כך הצחיק אותי.
החברות שלי עזרו לי לשמור על זה בסוד למרות שבכלל הן אלה שפנו למחנך שלי ואמרו לו שאני צריכה עזרה. אני נקייה כבר חודש רק בזכותן אבל ברגעים אלה אני מרגישה שגם הן לא סובלות אותי.
מבחינת ההפרעות אכילה, אני באמת במצב יותר טוב אבל הנטיות האובדוניות הורגות אותי מבפנים!!!!!! אני לא מסוגלת כל היום הראש שלי תקוע בהן.
היום חברה שלי אמרה לי שאני נגררת וילדת טרנדים, עוקבת אחרי אנורקסיה אובדנות ודיכאון.
נפגעתי אני מודה, היא אמרה שזה היה בצחוק בכלל אבל הקול הזה מהדהד לי בראש אני לא יודעת אני עצובה חסרת חשק ומרגישה בודדה ברמות.
אני בן אדם קנאי ומגעיל אין לי שום אהבה או הערכה לגבי עצמי. אפילו אבא שלי צוחק על זה שחתכתי את עצמי והוא התבדח ואמר שיקנה לי סכין ליומולדת. אני מודעת לזה שאני משקרת על ימין ועל שמאל לפסיכולוגית שלי ואני לא יודעת מה לספר ומה לא.
בבקשה תעזרו לי להפסיק להיות כזאת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025