שלום. אני בן 16. החיים שלי נוראיים עכשיו ואני שונא אותם. אני לא אפרט את הסיבות, כי זה לא רלוונטי לשאלה. אין לי שום כוונה להתאבד או לסכן את החיים שלי, כי אני מאמין שבעתיד יהיה יותר טוב.
כשאני בדיכאון, יש רק דבר אחד שגורם לי להעביר אותו ולחזור לתפקד כרגיל. וזה כמובן לחתוך (חתכים קטנים ולא עמוקים, שלא יכולים לגרום לנזק מהותי).
אחרי שאני חותך, אני מרגיש *הרבה* יותר טוב ומפסיק כמעט לגמרי לחשוב על מה שהכניס אותי לדיכאון.
יש רק בעיה אחת:
אני מפחד שעצם העובדה שאני חותך בכל פעם שקשה לי - זה אולי יפגע בי בעתיד.
אני לא מדבר על הנזק הפיזי, שהוא מקסימום צלקות קטנות, אלא על דרך ההתמודדות שלי עם דברים.
אני מפחד שאם עכשיו אני אתרגל לחתוך בכל פעם שקצת קשה, אז גם בעתיד הרחוק (כשכבר כנראה יהיה לי יותר טוב בחיים), למשל בגיל 25, אני אחתוך כשיהיה לי קשה (למשל: אם בן זוג שלי יעזוב אותי או אם מישהו יפגע בי. וכן אני הומו.)
מה שאני מנסה לומר זה שלחתוך זה פתרון טוב לטווח הקצר בלבד, אבל זה פוגע בדרך ההתמודדות שלי עם דברים בחיים. בזמן האחרון אני מתלבט בין שתי אפשרויות:
1) *לנסות* להפסיק לחתוך. זה אולי יגרום לי להתרגל לנסות לפתור קשיים בדרכים אחרות, אבל יש בזה גם הרבה נזק. אם אני אפסיק לחתוך, זה אומר שאני אהיה במיטה בדיכאון 24/7. אני לא אוכל לתפקד ולא אוכל ללמוד למבחנים ולהשקיע בלימודים, בגלל שאני אהיה שקוע בדיכאון, וללא החתכים לא יהיה שום דבר ש"ימחק" את הדיכאון (לטווח הקצר כמובן).
2) להמשיך לחתוך. כמו שאמרתי, זה כרגע עוזר לי מאוד ולא פוגע בי פיזית בצורה ניכרת. אבל, אם אמשיך לחתוך, אני מפחד שזו תהיה דרך ההתמודדות שלי עם דברים לאורך כל החיים ושלא אוכל להיפטר מזה...
מה אני צריך לעשות?
לפני שאתם עונים ישר "תפסיק לחתוך", תקראו בבקשה את החששות שלי ממצב שבו אפסיק לחתוך.
תודה מראש, יותם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות