כשהייתי ילדה, בערך בת 10 הייתי לבדי בחצר הבית (גרנו אז בבניין דירות עם חצר עצומה שברובה הייתה חנייה) הייתי בחלק בחצר שלא ניתן לראות אותי מהרחוב אלא אם כן מישהו עקב אחרי ושחקתי לי בחצר.
בשלב מסוים ראיתי אדם נכנס לחצר, הוא נראה כמו פועל בניין מפחיד אבל עם זקן ארוך, ראיתי אותו עוקב אחרי ובשלב מסוים ראיתי את ההשתקפות שלו על חלון אחת המכוניות, עומד שם ומתבונן בי. אחרי כמה זמן הוא התקרב אלי ואמר לי שהוא רוצה "לומר לי משהו" ואני אמרתי שאני לא רוצה ואז הוא אמר יותר בתקיפות: "אבל אני רוצה לומר לך משהו!" ואני צרחתי: "לא!!!" ורצתי הביתה איכשהו.
עד היום, אף על פי שעברו להן יותר מ13 שנים - אני משקשקת כולי מהמחשבה על מה היה קורה אם הייתי שואלת אותו: "מה אתה רוצה לומר לי?" והייתי עוברת כנראה מסע ייסורים ועכשיו, אני מתייסרת מהמחשבות האלו כבר שנים. אני חושבת שלפעמים אני אדם קצת תוקפני בגלל הטראומה הזאת. לדעתי זה גורם לי לרצות להראות יותר חזקה ומאיימת כדי שלא יפגעו בי כמו שכמעט פגעו בי.
אני מרגישה ממש פגועה, אף על פי שהייתי אז חכמה ופעלתי נכון ואפילו סיפרתי לסבתא שלי על זה למזלי (וגם להורים).
יש לי ממש פלשבאקים כאלו לפעמים לרגע הזה ואני שוב מרגישה כמו הילדה הקטנה הזאת, חסרת האונים שאף אחד לא בא להגן עליה מפני הפדופיל הארור והשטני שרצה להרוס את חייה.
אני מפחדת שיום אחד אחזור להיות שוב בעמדת חולשה ואנשים לא מבינים אף פעם למה אני צריכה להרגיש שאני בעמדה חזקה... ולא מבינים אותי ולדעתי זה בגלל הטראומה האיומה הזאת.
איך אוכל להתגבר על הטראומה ללא טיפול? זה יקר לי מאוד כרגע ואני רוצה למצוא דרכים אחרות שיעזרו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025