אז.. רבתי עם חברות שלי כי הן הפסיקו לדבק איתי בגלל שנהיה לי ביטחון עצמי ורכשתי יותר חברות אבל הן בכיתה אחרת (כנראה מקנאה..) ועכשיו הן עשו עלי חרם! אף אחד לא מדבר איתי בכיתה חוץ מילד אחד שהוא חבר טוב שלי. הוא היחידי שמתייחס אליי ומדבר איתי שאני לבד בהפסקות! אני כל הזמן לבד ועצובה! אני הייתי תלמידה טובה עם ציונים גבוהים ואהבתי ללמוד אבל עכשיו אני רק חוזרת הביתה, בוכה ונרדמת - ככה שהלימודים זה הדבר האחרון שמעניין אותי. ההורים שלי לא מבינים אותי הם רק כועסים עלי על זה שאני לא לומדת. אני יודעת שזה לא טוב שאני לא לומדת אבל אין לי ממש ברירה אני בדיכאון. קשה לי לחזור מהבצפר ולחייך למשפחה שלי ולהראות שאני חזקה והכל בסדר, שהכל ממש לא בסדר ואני כח הזמן בוכה. גם בבצפר כשאין לי אף אחד להיות איתו אם זה בשיעורים חופשיים או בספורט, אני פשוט יורדת לשירותים ובכו של את הנשמה שלי ואז מנגבת את הדמעות שלא יראו שבכיתי ושם יושבת לבד. הקטע שמחצית קודמת היה לי ממוצע 90+ ובגלל זה קיבלו אותי למגמה נחשבת - מדעית אבל עכשיו לא נראלי שיש לי אפילו ממוצע 80. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם כדאי לי שנה הבאה בתיכון ללכת למגמה המדעית כי מצד אחד אני לא נראלי כבר מתאימה לרמה אבל מצד שני אני לא רוצה ללכת לכיתה עיונית כי במגמה המדעית יהיו ילדים מהסוג שלי ואני יהיה שמחה, ובכיתה העיונית יהיו בנות פוקצ'ות שנמרחות על בנים שאני יודעת שאני לא יתחבר ואף אחד גם לא יאהב אותי שם בגלל שאני שקטה ואני לא פתוחה.. מה לעשות? בבקשה תעזרו לי אני כבר נשברתי.. תודה מראש לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות