היי
חשוב לי לציין, אני בחורה בת 38 בילדותי סבלתי מהתעללות נפשית. במקרים קיצוניים אבא שלי היה אומר לי שחבל שנולדתי ובנוסף בגיל הנעורים גיליתי שאני בכלל נולדתי כפנצ'ר. מאז עברו המון המון שנים וכמובן טיפולים פסיכולוגים- השלמתי עם ההורים שלי וכיום הם ההורים הכי מדהימים שיש!!! הפכתי להיות בנאדם די מוצלח ביחס לנקודת המוצא שלי עד לפני כמה חודשים.. אני חושבת שהנסיגה התחילה לפני שנתיים. הבטחון העצמי שלי שתמיד התגאיתי בו פשוט התחיל להיות בנסיגה. המון מריבות עם בן הזוג... לפני מספר חודשים ברגע של יאוש פשוט לקחתי כדורים אני זוכרת שבראש שלי הדהדו המשפטים אף אחד לא צריך אותך, תלכי תסיימי את הסבל הזה, איזה מין בן אדם את...
חבר שלי הגיע הבייתה ולקח אותי לבית חולים. הייתי שם כמה ימים גילו שאני סובלת מתת פעילות של בלוטת התריס ו ה tsh שלי בשמים 26. המצב הנוחכי ביחס עם הגיל שלי גורם לי להבין שהסיכוי שלי היום להיות הורה ביולוגי שואף לאפס.
אני יכולה להיות אמא מדהימה והרבה יותר טובה מרוב האנשים אבל רק לילד קנוי, לא שזה רע בהכרח אבל זה עובדה.
אני יודעת שאדם יכול לשלוט במחשבות ובתחושות שלו אבל אני לא מבינה למה כל הזמן אני שומעת את התת מודע שלי אומר לי לוותר ושאני מיותרת בעולם הזה ולא חשובה לאף אדם.
אני לא יעשה שוב מעשה כמו אז כי כשגיליתי שאני חיה המחשבה הראשונה הייתה אה אז גם אלוהים לא רצה אותי מסתבר... חחחח:) באמת גחחתי על המצב שלי אז בבית החולים.
חבר שלי לא יודע מה קורה אצלי בראש וכל דבר אני אומרת/עושה ולא ניראה לו מאשים אותי או את ההורמונים.
אני לא צריכה כדורים פסיכאטרים (נפגשתי עם 4 פסיכאטרים לפני ששיחררו אותי לנפשי מבית החולים, כולם פה אחד קבעו שהאמה היא בהורמונים וברופא המשפחה שהתרשל)
אני רוצה להתפטר מהמחשבות הללו שאני לא חשובה לאף אחד.
רוצה לשקם את הבטחון העצמי ולא להעלב מכל זבוב.
למישהו יש רעיונות? אני ממש חסרת אונים כבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות