היי לכולם,
אז ככה לפני כשנה אובחנתי כסובלת מהפרעה בי פולרית, לאלו מכם שלא יודעים מה זה אולי המונח "מניה דפרסיה" יעזור, זה בעצם אותו הדבר.
אז כמובן שזה היה ממש לא קל וכו אבל החלטתי שאני לא מעוניינת ליטול כדורים כיוון שהתופעות לוואי שלהם מחרידות וכמו כן אני מלאת חששות בנוגע לתלות שזה עשוי ליצור ובאופן כללי החלטתי לא לקבל את האבחנה ופשוט הדחקתי את זה עמוק והמשכתי הלאה
כשבמקום הכדורים הפסיכיאטרים הסתייעתי במוטיב- שזו תרופה כביכול טבעית לדיכאון.
וככה כל פעם שהייתי נופלת לדאון הייתי לוקחת רמוטיב לתקופה ואיכשהו הייתי יוצאת מזה.
לאחרונה, כבר חודש שאני בדיכאון די נוראי בעקבות התפוצצות של כמה חלומות שלי בפנים ולא מצליחה לצאת מזה גם עם הרמוטיב.
התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי(הייתי כבר בארבע פגישות) אבל אני לא ממש מרגישה שזה מועיל במשהו והדבר היחיד שיש לי בראש כל הזמן הוא כמה אני לא רוצה לחיות ולמה אני חייבת לחיות בכוח אם הרצון הבלעדי שלי הוא פשוט להיעלם מהעולם הזה.
אני לא אתאבד עד שאמצא דרך וודאית וללא "פשלות" , אני לא מעוניינת להישאר נכה פיזית\שכלית לשארית ימי, אבל כן, ביום שאדע שיש דרך וודאית לברוח מכאן, רוב הסיכויים שאשתמש בה.
בנתיים אני ממש סובלת, הדיכאונות שלי ממש נוראיים מבנאדם שמח, חייכן וחברותי אני הופכת למתבודדת, מנתקת כל קשר עם הסביבה, לא עונה לטלפונים לאף אחד ולא רוצה לדבר עם אף אחד, כמו כן אני תמיד מעלה כ-5 קילו ואני בחורה שמאד מקפידה על התזונה בד"כ, פתאום אני אוכלת שוקולדים ומתוקים ונתקפת בבולמוסים(בגלל זה הניקניימ שבחרתי), דבר שמפיל אותי לקרשים עוד יותר. אני ולא רוצה לקחת כדורים, למרות לחץ שמופעל עליי מהסביבה(המשפחה) ומהפסיכולוגית.
אנא עזרתכם, מה לעזאזל ניתן עוד לעשות עם ההפרעה הארורה הזו? איך יוצאים מזה לתמיד? עייפתי כבר ממשברים ודיכאונות, אני רק רוצה לחיות את חיי כמו בנאדם נורמלי ורגיל או לא לחיות אותם בכלל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות