איך לצאת מהבדידות ללא חברים?

קצת מביך אותי לפתוח את זה
רוב האנשים יש להם חברים יוצאים מבלים ,במצבים שיש נפילות מתח ודברים כאלה אז יש מי שתומך באירועים או רגעים מסוימים בחיים אז יש הם מי להיות או פשוט לחלוק דברים בחיים,לפעמים אדם צריך לפרוק דברים לקבל עצות ליצור קשרים חברתיים שמעצימים אותו ואת מי שקרוב אליו כחברים.

אני כבר בן 30 ואין לי בכלל חברים,היו לי בעבר המון אבל החיים מתגלגלים להם אנשים מתרחקים חלק מתחתנים ,מצאתי את עצמי לבד דיי המון שנים שאני במצב הזה.
סיימתי לימודים יש לי עבודה אני לא גבר שנראה מוזר או משהו כזה ,אני כן אחד שנניח נשים מסתכלות עליו ונראה אחד שמבלה וכזה שיש לו הרבה חברים,
אבל אין לי חבר אחד ואני לא מבלה בכלל .
מצב דיי עצוב ,אני לא יודע איך למצוא חברים ובתור בנאדם אני דיי מודע להרבה דברים אני לא אדם טיפש יש לי דעות לגביי הרבה דברים,אני לא עלה כזה שנידף ברוח.
יש בי ביישנות שכזאת אני לא אחד שרואה בילוי במועדון או מסיבות כדבר שהייתי רוצה לעשות.

אין לי מושג איך למצוא חברים אמיתיים נאמנים טובים כאלה שיהיה מגניב לחוות את החיים לא רק לבד ובבדידות שכזאת.
בנוסף מהפן הזוגי אני לא יודע אם זה אישיו אצל נשים אבל אני גבר ללא חברים ונראה לי שאולי נשים רואות בזה כדבר שלילי למרות שלרוב שנמצאים במערכות יחסים שומעים שנשים לרוב מתלוננות שהבן זוג לא נותן להם תשומת לב רבה אלא יוצא יותר ומבלה עם החברים,ואצלי אין בכלל חברים ועדיין כמה הכרויות שהיו לי נשים ראו את זה כדבר מוזר ולא טבעי וכנראה אוטומטית סוג של תייגו אותי בלי באמת להכיר אותי, זה מבאס.
נשים,חשוב לכן שלגבר שאתן מכירות יהיו חברים ? אם אין לו אתם תשללו אותו ?

כשהייתי סטודנט זה היה יחסית בגיל מאוחר ולא הצלחתי למצוא חברים,זה כביכול היה סוג של חברויות שהם פרופר בקטע של לימודים ומעבר לזה לא היה.
אולי כי אני גבר כזה שקשוח ונראה חזק כזה כאילו אני אחד שיש לו מלא חברים
אז אנשים לא בדיוק חושבים או רוצים "לחבק" אותי כחבר או לשמור איתי על קשר משום מה.
וחלק מהחברויות היו עם נשים בכלל נשואות שלמדו איתי ואיתן אי אפשר לשמור על קשר חברי ...זה לא נראה טוב מבינים למה אני מתכוון.
משום מה קל לי יותר להיפתח ולדבר עם נשים בקטע חברי מאשר גברים,
גברים לרוב מתנהגים בסוג של אהבלות שכזאת שלא קיימת בי,אני לא אחד שעושה פוזות ולא מזלזל בנשים ואני כאילו לא מוצא או לא נתקלתי באנשים שבאת מתאימים עבורי כחברים.
אין לי מושג איך לאת מהמעגל קסמים הזה, אני עובד חוזר הביתה וכל החיים שלי ככה... ואני מסתכל קדימה על החיים ואני לא רוצה להיות האדם הזה שמסביבו כל העולם מבלה ואני בודד לבד ,זה מפחיד אותי. אני לא מפחד כמעט משום דבר בעולם
רק מהבדידות הזאת שאני חי אותה יום יום כבר מעל 7 שנים.
כשנשבר לי הלב אני עובר את זה לבד,נכון יש את המשפחה אבל בכל זאת זה דיי לבד אין חברים ש"יחבקו" ידברו וכו' , אני חוזר הביתה מהעבודה זה לא משנה אם זה יום ראשון או חמישי או סופ"ש כל הימים דיי דומים אני לא מבלה בכלל לא יודע מה זה לבלות לא יודע מה זה חופשה ,לא כייף לטייל בעולם לבד עם עצמי זה עצוב כל הזיכרונות לבד .

יש לכם עצות בשבילי ?
אני לא יודע כבר מה לעשות ועצוב לי מאוד בתוך הבדידות הזאת
זה גורם לי להיות לא מאושר מכלום שקורה בחיים שלי...אם קורה.

*(בכל הנוגע להכרות חברית בעבודה ,בלתי אפשרי בעבודה שלי)