היי.
אני מצטערת מראש על השאלה הארוכה אבל אני צריכה עזרה וחשוב לי לקבל את דעתכם הכנה רק לאחר שתבינו את המצב לפרטי פרטיו.
אני עדיין לא חגגתי 13, ולמעשה אני עולה לכיתה ז' בסופו של החופש. מעולם לא הייתי יחדה עם ביטחון עצמי בשמיים. כך חינכו אותי להיות, ולא בדרכים כל כך נעימות אלא דרך העלבות ומילים פוגעות. מגיל שלוש אמא שלי הייתה מכה אותי. זה התחיל מדחיפות קטנות ופליקים קטנים בראש עד לסטירות וצביטות משתקות. נשבעתי לעצמי, בתור ילדה בת 5 שבפעם הבאה שזה יקרה אני אחזיר לה, אבל זה מעולם לא קרה. מכיתה ב' אנשי ההנהלה והמורים בבית הספר התרשמו ממני. הייתי נעימת הליכות, חכמה בצורה מיוחדת ואינטיליגנטית כמעט כמו מבוגרת. אנשים שבאו לעשות מבחנים ממשרד החינוך כל כך התרשמו ממני עד שהיו מצלמים את המבחנים שלי ומראים אותם לאנשי ההנהלה הגבוהה יותר. כך גם התקבלתי למרכז למחוננים ולהעשרת המתמטיקה. תמיד הרגשתי יותר מבוגרת מאחרים וזה בא לידי ביטוי כמעט בכל מעשי ידי.
בהתחלה ה הלהיב אבל לאט לאט הכל התחיל להרגיש צפוי מידי, אם תבינו את כוונתי. ההורים שלי מאז אותו מבחן מצויינות לא היו עוזרים לי בשיעורי הבית, לא היו מחמיאים על מאיות בטענה שזה כבר רגיל אצלם, לא היו מושיטים יד ברגעים קשים בטענה שאני כבר מבוגרת כדי לעבוד על זה לבד. כך היה גם בחרם בכיתה ד', שבו מישהינהייתה גונבת לי דברים ומרביצה לי עם המטאטאים שמחוץ לכיתה. הלימודים הפכו עניין קריטי אצלי, והייתי מרגישה חוסר אונים על כל ציון שירד מתשעים ושתיים.
אני משתעממת בלימודים, ומרגישה שהמשפחה לא תומכת בי לאורך כל הגיל הזה. אמא שלי התחילה לקלל אותי ולהביך אותי מול אנשים. אתמול היא נעלה לי אתת החדר בגלל שהייתי מבולגנת מידי, וכבר יומיים שאני יושנת על מזרון בחדר של אחותי.
אני מרגישה חרא, משעממת, חסרת כל כישרון או אקשן והרפתקאות בחיים....
עזרה בבקשה, ותודה מראש למייעצים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות