מוקפת באנשים ומרגישה כל כך בודדה...

היי אסקפיפול,

יש לי בעיה שמשפיעה עליי נורא לרעה,
אני ילדה מקובלת, אבל מרגישה ממש בודדה...

אני לא מתחברת כל כך לבנות, אני מתחברת יותר לבנים האמת, יש לי הרבה מכרות אבל אני לא מגדירה אותן כחברות.

אני ועוד שתי בנות- החברות הכי טובות, אנחנו שלישיה! בכל פעם שאחת מהן לא תגיעה ישר ישאלו אותי ואת החברה השניה- איפה השלישית.

כשאני יוצאת אני מוקפת בידידות ובידידים שלי, האמת שרק הידידים שלי הם החברים הכי טובים שלי גם כן ואני שלהן, הבנים גם ממש מתחברים אליי כמו שאני אליהם!

כשאני בבית, אני מרגישה כל כך בודדה... אין לי את מי להזמין להיות איתי, אין לי אל מי להתקשר ופשוט לדבר סתם ככה..

אתם בטח תציעו לי: ״תזמיני את החברות הכי טובות שלך!״ אבל זה לא אפשרי בכלל.. את אחת מהן אני אף פעם לא מצליחה להשיג בפלאפון, לא משנה כמה אנסה... זה לא שהיא מסננת אותי, שלא תבינו לא נכון! כמעט כולם לא מצליחים להשיג אותה בדרך כלל, זה ממש נדיר שמצליחים להשיג אותה! מה גם, שיש לה בעיה בפלאפון והיא פשוט לא מקבלת את ההודעות שלי! אל הווצאפ היא בקושי מתחברת, וגם אם היא מתחברת לוקח לה שנים לענות! לרוב אני והיא מדברות בסנאפצאט או באינסטגרם, אבל כשבאמת אני צריכה אותה אני לא מצליחה למצוא את הדרך בה אצליח לתקשר איתה.

השניה, כל הזמן אין לה כח, היא נורא מתעצלת.. היא יכולה להתקשר אליי ולדבר איתי וברגע שאני מציעה משהו לעשות אין לה כח פתאום. לפני כמה ימים הצעתי שתבוא אליי והיא אמרה שהיא עייפה והולכת לישון, ומה בסוף אני מגלה? שאחרי שניתקתי לה היא פתאום עם החברה השלישית שלנו.

זה מרגיש ממש מעצבן, אני מרגישה כאילו החברה השלישית איתי רק כשהיא לא משיגה את השנייה ולהפך!

אתמול הייתי עם החברה השלישית, טיילנו והכל וגילינו שאמא של ידיד שלנו ניפטרה. בתור שתי הידידות שלו שחוו על בשרן מוות של אמא כשהיינו יותר קטנות, ידענו איך הוא מרגיש וקבענו שהיום נלך לשבעה לנחם אותו. מה גיליתי היום? שהיא הלכה עם החברה השנייה ואפילו הן הלכו עם עוד ילדה! ומי איתי!? הן אפילו לא ניסו להשיג אותי כדי שנלך יחד!!!

אני מרגישה גלגל שלישי, הן בחיים לא מזמינות אותי להיות איתן שלושתנו ביחד, רק כשאני דוחפת את עצמי..

כל המצב הזה מוציא לי את החשק לצאת, כי אם אני מוקפת בחברים רק בחוץ ואף אחד לא באמת בקשר איתי בלי שום קשר ליציאות, סימן שהם לא באמת חברים...

חשבתי בהתחלה שאולי אני אשמה, אבל אני לא... כיף לכולם להיות בקשר איתי כשהם צריכים משהו!
כשמישהו צריך אוזן קשבת וכתף לבכות עליה אני תמיד שם ואני מייעצת לכולם ובאמת עוזרת להם! כולם בוטחים בי כל הזמן ומספרים לי מה יושב להם על הלב, אפילו דברים שהם לא סיפרו לחברים הכי קרובים אליהם! אבל מה איתי?!

מתי יבואו וישאלו אותי אם אני צריכה עזרה? מתי ישאלו אותי אם אני בסדר? מתי סתם ישאלו לשלומי?

גם לגבי ה״חברות הכי טובות״ שלי, אני תמיד עוזרת לשניה להתחיל עם בנים שהיא שמה עליהם עין ואומרת לה מה להגיד להם ואיך להתנהג! השלישית כל הזמן מתקשרת אליי כדי לספר לי על האקס שלה ואני עוזרת לה! אני גם כותבת בשבילה ״נאומים״ כדי שתשלח לו כדי להעצים את הסיכוי שהם יחזרו! זה לא רק להן- זה לכולם!

אני מרגישה כאילו אני הפסיכולוג של כולם, וחוץ מזה? כלום...

זה שאני מצליחה עם בנים ושיש לי עצות טובות לגביהם, זה שאני עוזרת לבנות ובנים (אפילו בוגרות ובוגרים ממני) לעבור שיברון לב או להשיב אליהם את האהבה שלהם, זה שאני משלימה בין חברות שרבו, זה שאני מסוגלת לבטא את הרגש של אחרים ב״נאומים״ כמו שהם לא יודעים לבטא את עצמם, זה שאני כותבת יפה וברגש, זה אומר שאני צריכה פשוט לשמש כעזרה וזהו?

אל תגידו לי ״הלוואי ואלו היו הבעיות שלי..״, ואל תגידו לי ״תחליפי חברים...״ כי זה לא אפשרי! אני לא אצליח לעשות דבר כזה, אני לא מסוגלת להחליף את החברים שלי לא משנה כמה הם יפגעו בי! גם אם שהבעיות שלי לא כל כך משמעותיות (בעיניכם) לא אומר שהן לא בעיות...

כן הפחתתי לתקשר עם בנות מסוימות שפגעו בי בעבר, אבל לא הפסקתי לתקשר איתן לגמרי, אני לא מסוגלת לעשות דבר כזה..

סליחה שחפרתי, אולי קצת נסחפתי בגלל שזו פעם ראשונה שאני באמת פורקת לגבי זה.. אבל מה אני יכולה לעשות? בבקשה תעזרו לי!