כן
היי,
מקווה שתקראו הכל, אני ממש זקוקה לעזרה.
אני פשוט רוצה לבכות.
אני קיבלתי מחזור בגיל 12 ומאז עליתי במשקל בהתאם לתיאבון, לשינויים ההורמונליים, וכו'..
לא הייתה לי מודעות לכלום בנושא תזונה.. עד שיום אחד מדדתי איזה בגד בחנות ופשוט קלטתי..
קלטתי את הקרס שצמחה, את הירכיים הענקיות, את הלחיים שנהיו לי.
קיבלתי כאפה לפנים והתעוררתי על עצמי.
התחלתי לחרוש באינטרנט והבנתי שרק בעזרת תזונה ופעילות גופנית אפשר לעשות שינוי.
ב bmi הייתי די קרובה לעודף משקל..
התחלתי לאכול בריא, שעות מסודרות, הליכות, אירובי, מדרגות במקום מעלית.
והתחלתי לרזות..
אחרי 3 חודשים הגעתי למשקל 58 כשאני בגובה 1.66 ואני ממש הייתי גאה בעצמי על השינוי.
אין לי גוף של דוגמנית (יש לי מבנה גוף רחב אבל רזה).
והמשפחה שלי.. שיודעת כמה קשה היה לי ומה עברתי עם עצמי.. הורידה לי את כל המוטיבציה, המצב רוח, הכל!
היה יום הולדת לדודה שלי וכשבאתי לקחת חתיכת עוגה ראיתי את המבטים של כל המשפחה שלי..
מבט של "איזה דבה", "בחיים היא לא תרזה".
וואלה לפעמים הם גם אומרים לי את זה ישירות.. לא יזיק לך לזוז, אל תאכלי פה ואל תאכלי שם.
החברות.. חלק מפרגנות ואומרות שאני לא צריכה לרזות ואני נראית מעולה,
וחלק רומזות שאני קצת מלאה, אומרות לי עצלנית, בטטה.
כאילו.. טוב לי עם עצמי,
אז למה? למה להעציב אותי? למה לרדת עליי?
אני חושבת 20 פעם לפני שאני אוכלת משהו בגלל זה.. ובזמן האחרון כבר אין לי כ"כ תיאבון..
מה לעשות?
תודה לעונים.. :(
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025