אז ככה.
יש לי דמות שיצרתי מסוף כיתה ז' בדמיון שלי,
שהסיפור שלה הוא אחד הארוכים ויש בו כל מיני דברים גם טובים וגם עצובים כזה.
כשיש לי בעיות בחיים הרבה פעמים אני נעזרת בלהבין אותה,כשיש לה מקרים עצובים
אני בוכה קצת,וקיצר מרגישה כמעט כל מה שהיא מרגישה.
*זה לא* פיצול אישיות-למי שימהר להגיד לי את זה.
אבל אני מרגישה פסיכית בגלל זה...
כי לפעמים אני גם לוקחת רעיונות ממנה.
זו בושה או שזה בסדר? הייתם מסתובבים עם ילדה כמוני? אני פוחדת שחברה שלי תחשוב שאני פסיכית.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות