הכל היה כך:
אני מכיתה א הייתי חנון של הכיתה.
יום אחד פגשתי חבר שהיה חנון גם והחלטנו ליהיות חברים.
מאז, כולם יודעים שאני והוא חברים הכי טובים,אבל גם יש את הרעים שבכיתה.
סבלנו עלבונות, מכות, בדיחות על חשבוננו אבל ספגנו את זה, יחד...
עד כיתה ה'.
אמא שלו רצתה לעבור. רחוק, מאוד רחוק.
אז היא החליטה לעבור בסוף כיתה ה'.
קבעתי עם החבר לפגישה ביחד ליפני שילך....
ואז בחופש באתי לבית שלו וראיתי משהו.....
הדלת פתוחה ואין נפש בבית.
התקשרתי אליו והוא אמר לי שהוא לא פה אלא עבר כבר דירה.
"מה עם המפגש?" שאלתי.
"לא היה לי זמן....."
השיחה נותקה.
לא האמנתי, זה חבר שלי??? זה לא הוא! אני לא מאמין.
חזרתי הביתה.
חשבתי לעצמי "מעכשיו אני יספוג עלבונות מכות בדיחות על חשבוננו לבד".
התחילה כיתה ו'.
ואז קרה משהו. הבנתי שאחרי כל המכות שקיבלתי בחיים זה כבר הרגל אצלי. אז ניהייתי הילד שלא כואב לו כלום, וזה עבד. ניהיה לי המון חברים,אבל לא חברים אמיתיים רק חברים בישביל לתת לי מכות ולראות אותי סובל וסופג.
ואז, משהו השתנה בי.
מהילד הכי טוב התפכתי לילד רע- שברתי הרסתי, אבל לא הרבצתי וקיללתי.
התחלתי כיתה ז' והבנתי שאני חייב להישתנות אבל כל פעם שאני מנסה זה נגמר בזה שאני חוזר להיפגע.
איפה ליהיות?
מחכה לתשובה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025