איך אני אצליח? אני יום-יום במשך 6 שנים עם לא יותר נמצאת במצב דיכאוני חריף!

אז ככה, אחרי כמה קריאות לעזרה שקראתי מהגולשים/ות, הבנתי שאני לא היחידה שעוברת דברים מסובכים בחיים.
והבעיה היא שאני גם לא יודעת איך אני יכולה לעזור להם..
אני יום-יום במשך 6 שנים עם לא יותר נמצאת במצב דיכאוני חריף!
(ניסתי ליתאבד לא פעם אחת)
הזיכרונות מהילדות נמחקו לי אך אני זוכרת רק את הדברים הקיצונים שקראו לי.(כמו למשל שתליתי את עצמי, אבל את הסיבה אני לא זוכרת)

ההורים שלי גרושים מאז שהייתי בת-3, ויש לי 2 אחיות גדולות ועוד שתיים קטנים,
אני מרגישה כבר לא מעט זמן לא נחוצה בתוך הבית או מחוצה לו..
זוגיות הייתה לי, לא מעט אך אני לא הרגשתי אהבה משום זוגיות..
מהמשפחה גם לא.

אחת האחיות הגדולות שלי ממש מטורללת ועושה לנו לא מעט סיבוכים במשפחה.
יש לה ילדה שגדלה אצלנו ולא אצלה (היא משתמשת גם בסמים וגם אלכוהול)

המשפחה שלי הכניסה אותיי לחובות של 80 אלף שכל בכול מקום כי ההיתי צעירה וטיפשה מגיל 16-18 ואיפשרתי להם לישתמש בוויזה וצ'קים שלי.(עבדתי תקופה לפני הצבא והרווחתי טוב) ובגלל זה עיקלו לי את הדבר היחידי שהייה חשוב לי הרישיון שלי ששברתי בגללו את כל הפחדים שלי. (נידרבתי כבר 3 פעמים)

אני ואמי תמיד רבות על שטויות ואני מתחמקת ממנה בזמן האחרון דרך עבודה שגם בה אני מרגישה לא נחוצה כול כך.

אנשים אומרים לי "את יותר מידי תוקפנית" כשבעצם אני מנסה להרחיק את כולם ממני, הסיבה שאני מרחיקה את כל הגברים אבל את כל הגברים שמסביבי זה ביגלל שאני לא מאמינה באף אחד.. אני ניראת טוב עם עניים בהירות ושיער שטני לא הכי רזה אך גם לא הכי שמנה ואני גם גבוהה וזה מושך את הגברים אלי, והרגשה שהם נותנים לי זה "בואי נכנס למיטה" אני לא יכולה לסבול את זה.. בנות לא מעט מקנאות בי בגלל העניין שכול הגברים מנסים ליתקרב אליי אז אני מתחמקת מכולם..

אני רוצה להעילם כשכולם רק אומרים לי שאני ככה וככה, שופטים אותי איך שרוצים..
הייתה לי חברה אחת שממנה גם יתרחקתי בגלל שהיא תמיד רצתה שאני יצא איתה כדי למשוך אליינו גברים, ואני לא סובלת את זה..

אמא שלי אמרה לי לא מעט: תיתעוררי על עצמך את לא רואה שאת רק נזק..
היא לא יודעת לתפעל כאמא, לא מעט היא ראתה שניסתי ליתאבד, ודבר אחד היא עשתה.. זה להגיד לי את לא נורמלית ויסתובבה והלכה..
כך גם כל האחים שלי שנשארו בבית הם יודעים הכול אבל לא יכולים לבוא ולעזור ולחבק מעט, רק להגיד לי שאני סטומה..
בסופו של דבר לפני כשנתיים עד לא מעט זמן הלכתי לפסיכולוג ופסיכאטר אבל לא בדיוק עזרו הם רק יסתכלו עלי במבט של תעופי מפה אין לנו כוח לעוד זיבולי שכל שלך.
כך או כך אני תמיכה נפשית, נסיתי מדיטציאות וגם כדורים נגד דיכאון והכול ושום דבר לא עזר..

איך אני מתמודדת עם המצב שלי איך אני עוברת הכול? או שפשוט אני יוותר והלך והפסיק להילחם?