אהלן.
זאת לא שאלה.. יותר בכיוון של פורקן.
אני בן 32, גר עם ההורים, מובטל ובלי תואר או מקצוע.
עברתי כמה עבודות שאני לא באמת רוצה, רק כי חייב סדר יום וקצת כסף.
והיום אני לא מצליח למצוא עבודה שבאמת אני אתחבר אליה.
יש לי די מעט חברים שאני יכול לצחוק ולהרגיש משוחרר איתם.
אבל חוץ מזה, אני מרגיש כישלון.
אף פעם לא הייתה לי חברה, לא באמת פיתחתי יכולות חברתיות/ורבאליות.
אין לי אומץ להתחיל עם בחורות כי אני מרגיש לא ראוי ושאין סיכוי שמישהי תרצה לבלות איתי כשהיא יכולה לבחור כל אחד על פניי.
בהזדמנות היחידה שלי לקשר, התנהלתי בצורה מחפירה ואחרי שבוע וחצי היא זרקה אותי כי היא הבינה שאין לי מושג איך להתנהל בזוגיות.
לצערי, אני בתול ויש לי איבר מין קטן מהממוצע (11.5 בזקפה).
אף פעם לא הייתי מישהו שמשאיר רושם כלשהו על אנשים.
עוד מתקופת הבית ספר, כשהבנתי שאני נראה לא אטרקטיבי בעליל, התחילו לי הגמגום והחרדה החברתית.
אני רואה אנשים סביבי בזוגיות, מוציאים תארים ובונים לעצמם סדר יום וקשרים.
ולי אין כלום. אני טיפוס מתבודד. מאז שאני זוכר את עצמי העדפתי להיות בבית מול המחשב מאשר לתקשר עם בני אדם.
אני בקלות מוריד את הערך של עצמי ליד בני אדם. לא מרגיש גבר כמו גברים אחרים שצוחקים בקול ומזרימים בחורות בקלות.
מרגיש שאני לא אוכל לגונן על בת זוגתי ועל ילדיי (אם בכלל יהיו).
אני כל כך מפחד להתמודד עם העולם, שכל דבר שאני חושב לעשות ישר אני מפליג לדמיונות פסימיים של "איך אני אתמודד עם סיטואציה כזו או אחרת בלימודים/עבודה."
ההורים שלי מבינים שאני לא מצליח למצוא אמונה בעצמי ושאני לא בוגר בהתאם לגיל שלי. אני מתנהג כמו ילד בן 16.
מפחד ממחוייבות. מרגיש שאני נחנק אחרי כמה חודשים במקום עבודה.
לא מאמין שאני אצליח להתמודד ולסיים לימודים.
לא מאמין שאני אצליח לתפקד במסגרת מערכת יחסים עם בחורה.
לא רואה את עצמי מתחתן ומנהל בית עם אישה וילדים, כי בקושי את עצמי אני מצליח לנהל.
אין לי משמעת, אין לי אומץ לצאת מאזור הנוחות שלי.
אין לי מוטיבציה לכלום.
אני מרגיש שאנשים יותר צעירים ממני עוקפים אותי בסיבוב כל הזמן ובכל תחום.
נמאס לי!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות