בסוף כיתה ט', אחרי שכבר הייתי מאוד שמח בכיתה, איזה כמה ילדים התחילו לצחוק עלי, ולומר לי שאני הומו ודברים כאלו. אם זה היה כל דבר אחר לא הייתי בכלל מתייחס, אבל ה"ירידה" (זה לא ירידה אפילו, אבל ככה הם מתייחסים לזה) הזאת רודפת אותי כבר מהיסודי, וככה התחיל הדיכאון שלי. עד שכבר חשבתי שלא יאמרו לי קוקסינל, הומו זה המשיך שוב, היה לי כמה שבועות שלא יכולתי להפסיק לחשוב על זה, כל הזמן רציתי פשוט לבכות. הגיע החופש הגדול, המשיכו עדיין להציק לי עם זה, אבל בשלב מסוים זה נגמר ויצאתי מהדיכאון הזה.
חזרתי ללימודים. והייתי בדיכאון רציני, בחיים לא הרגשתי דבר כזה, פשוט הייתי כל כך עצוב, ברגע שהגעתי הביתה פשוט בכיתי. בעבר הייתי תלמיד טוב, אבל אני כבר לא מסוגל ללמוד למשהו יותר מחצי שעה כבר. הציונים שלי מתחילים לרדת, וזה רק מכניס אותי עוד לדיכאון.
אני רק אומר שיש לי רק חבר אחד, שתמיד היה החבר הכי טוב שלי. אבל פתאום הוא נהיה חבר של איזה קבוצת חברים, הדבר היחיד שלפי דעתי עדיין מקשר בינינו זה שאנחנו באותה כיתה. ואז הוא אמר לי שהוא רוצה לעבור לכיתה שלהם - ועד שכבר הייתי בסדר עם החזרה ללימודים, נכנסתי שוב לדיכאון. בסוף שכנעתי את עצמי שהוא אפילו לא ברמה שלי והייתי פחות עצוב, אבל עדיין עצוב. וזה לא כאילו שאני יכול למצוא חברים חדשים, לא רק שבכיתה י' כבר לכולם יש חברים משלהם, אני לא הייתי אפילו רוצה להתחבר שם לאף אחד.
ולהוסיף לכל הדבר הזה, הפסקתי לקחת ריטלין כל יום, ונהייתי דברן, לא מרוכז, שחצי מהמורים שונאים אותו, אבל כשאני כן לוקח, זה מכניס אותי לדיכאון ומדכא לי את התיאבון (אני בתת משקל)
ולכל זה להוסיף את העובדה שאין לי מושג אם אני גיי, בי, או סטרייט, וזה פשוט מחרפן אותי ואפילו עוד יותר מדכא אותי.
אני לא יכול יותר לסבול את העצב הזה, ההרגשה הזאת שבא לי לבכות אבל אני מחייך לכולם כאילו לא עובר עלי שום דבר, כאילו הכול בסדר. מה אני יכול לעשות בשביל לצאת מזה? למה זה בכלל קורה לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025