לפני שנתיים עשו עליי חרם ונכנסתי לדיכאון עמוק.. לא אכלתי כלום , לא הסכמתי לצאת מהחדר , לא הסכמתי ללכת ללמוד ואפילו חשבתי לסיים לי את החיים.. מזל שאני פחדנית כי אם לא אז כבר לא הייתי פה..
לפני ארבע חודשים עברתי בית ספר והכרתי חברים חדשים מתנועות נוער וחשבתי שזהו נגמר לי הדיכאון ואני במצב מצוין ובאמת היה ככה למשך הארבעה החודשים האחרונים היה לי הכי טוב בעולם..
היה לי את החופש הכי מדהים בעולם.. הכי טוב שהיה לי בחיים ואני חשבתי שמעכשיו זה תמיד יהיה ככה.
אבל עכשיו הכל חוזר לי בבום.. החברים שלי גרים ממני רחוק ואני יכולה לראות אותם רק פעם בחודש אם יש לי מזל.
והתאהבתי באחד החברים הכי טובים שלי בעולם והכל התפרק.. הוא לא בעניין שלי והחברים שלי חזרו לחיים שלהם בבית ספר שלהם.
אני כל הזמן עצבנית ומתפרצת על כל מי שמתקרב עליי.. הביטחון הגבוה שלי הפך מיתרון לחיסרון ענק..
ואני חווה התקפי פאניקה שלוש פעמים בשבוע..
אני לא יכולה לספר לאמא שלי כי שסיפרתי לה שאני בדיכאון והיא אמרה שאני פשוט צריכה להיות שמחה .. כאילו שזה כזה קל..
אני באה ממשפחה גדולה מאוד (7 אחים) אז אין לאמא שלי איך לממן לי פסיכולוג..
אני נהייתי חמומת מוח שעוברת התקפי זעם ופאניקה שמרגע לרגע מדרדרים.. בפעם האחרונה שהיה לי התקף זה היה שלשום והרגשתי שמרוב עצבים אני לא מצליחה לנשום.
אני יודעת שדיכאון זה לא משהו שעובר זה דבר שיש כל החיים ושצריך ללמוד איך לחיות איתו אבל אני ממש מתגעגעת לחברים שלי ובמיוחד לזה שאני אוהבת אבל הוא כבר סיפור אחר לגמרי..
מה אני צריכה לעשות?...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות