אני גרה במושב כמו שראיתם בכותרת, ושנה שעברה הייתה שנה מושלמת.
היו לי מלא חברים, חבורה ענקית וכולם אהבו אותי..
ועכשיו עושים עליי חרם...
אני פשוט מיואשת, היו בנות מהמושב שניסו לדבר איתי ולשאול מה קרה ולהתעניין, אבל אני מרגישה צביעות.
יש לי מחר (יום שלישי) טיול שנתי, ויש לי רק כמה שעות להחליט אם אני רוצה או לא..
הבעיה שזה גם עבר לבית ספר! אף אחד מהבנים לא מדבר איתי, מתוך נגררות.
אני באמת באמת מיואשת, סיפרתי לגרעינרית שלי, (מישהי שעושה שנת שירות במושב), והיא שם בשבילי ממש, אני בקומונה כמעט כל יום, ואם אני לא אצא אז היא אמורה לבוא אליי..
אבל אני מפחדת להפסיד, והיא אמרה לי גם לחשוב טוב אם אני באמת לא רוצה לצאת, אבל אני גם מפחדת מהמצב..
הטיול בנגב, שעתיים וחצי מהבית, ואני מפחדת שזה יהיה פשוט חרא, אני מנסה לחשוב מה לא בסדר בי, אבל אני באמת לא עושה להם כלום. לכולם יש יתרונות וחסרונות, גם לי, אבל הם לא אומרים לי אפילו מה עשיתי.
פשוט לא מדברים איתי.
אני לא יודעת מה לעשות, זה נמשך כבר תקופה ואני לא רוצה לספר להורים.. והם לא שמים לב כי בבית אני משחקת את עצמי פורחת, יש לי כישורי משחק..
אני ככ מיואשת, אני כבר לא מבינה מה יש לי להישאר פה. בא לי פשוט לקבור את עצמי ולעשות מכתב שמאשים את כל מי שעושה לי עוול אחד אחד.
אני מיואשת ממש. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025