רוצה לצאת אני רוצה חברים רוצה קצת להתנתק מהסטיגמה של הילדה של בית העצבנית

שלום!
אני שקד בת 18. אני לא יודעת אם כאן זה הקטגוריה הנכונה לשאול את השאלה. אבל אנסה את מזלי.
אני בת 18 עוד מעט אצטרך להתגייס/להתחיל שירות לאומי.
למה שירות לאומי? א. אני מסורתיה אז אני יכולה לקבל פטור. ב. עכשיו אסביר לכם למה.

אני ילדה רגישה, פחדנית, חסרת בטחון, ילדה של בית, סגורה, והיפוכנדרית.
יש בי הרבה דברים מעורבבים ביחד אני בהחלט לא יודעת אם צבא מתאים לי,
אני לא זוכרת את עצמי יוצאת עם חברות מאז כיתה ז' אני לא יודעת מה זה להיות במעגל חברתי מה זה לצאת ביחד, אני לא יודעת מה זה חברים בקיצור.
תמיד שאני מסתכלת מהצד אני מתפוצצת מקנאה, אין לי תיקשור טוב עם ילדות בגילי בכיתה הייתי הביישנית. מכיוון שחטפתי בום כזה מהבית ספר שאליו עברתי לחטיבה. אז פשוט נשארתי בכיסא ולא צייצתי.
עד עכשיו זה ככה אני נורא ממוקדת רק עבודה ולימודים. אין שום דבר אחר אני אוהבת לצאת אבל בעיקר זה רק עם אחים שלי ומשפחה.
ודי נמאס לי מהשגרה הזאת!!!
אני רוצה לצאת אני רוצה חברים רוצה קצת להתנתק מהסטיגמה של הילדה של בית העצבנית וחסרת חברים.
אני רוצה חברים!! רוצה עניין בחיים!! רוצה לצאת לעולם האמיתי ולהיות עם ראש מורם להיות עם בטחון לעמוד על שלי ולא לחזור בוכה הביתה מכל הערה קטנה.
כמובן שהצבא לפי מה שמספרים זה בדיוק ההפך ממה שאני רגילה אליו, זה בעיקר בנות ובנים בגילך צועקים עלייך את כבר לא הילדה של הבית המפונקת. ומצד אחד זה יכול לחשל אותי ולתת לי בטחון חברים לתת לי כלים לחיים האמיתיים.
ומצד שני זה יכול גם לפגוע בי לעשות אותי פגיעה לבכות כל יום ואולי חס וחלילה חב ושלום שמעתי מקרים שמי שלא התאים לצבא והלל בכל מקרה זה פגע בו נפשית(שזה דרך אגב הדבר שהכי מפחיד אותי. אין לי היסטוריה של מחלות נפש במשפחה אבל כמו שציינתי אני היפוכנדרית לזה ברמות. ולפעמים בטוחה שיש לי מחלה בעצמי)
אמרתי כבר, בעייתית? יש לי חרדה חברתית קלה, פעם אפילו לאירועים משפחתיים לא הייתי הולכת. היה לי דיכאון. שבגללו עזבתי את העבודה. היה לי קשה מבחינה נפשית.
כרגע , אני די בשגרה של עבודה הכל בסדר. אבל אני כל יום מוצאת את עצמי בלילה לבד, בלי כל כך טעם לחיים כאשר אח שלי הקטן רק מבלה עם חברים שלו ואחותי מתנשקת עם חבר שלה.. נמאס לי מהשגרה הזאת.. אמרו שכשאגדל הכל יסתדר ובנתיים כלום. אני עובדת בעבודה מכובדת וגם שם אני מתקשה לדבר שוטף אין לי התבטאויות כל כך טובות. אני לא יודעת כל כך מה להגיד מרוב כל השנים שבהם שתקתי. אין לי עניין בחיים אז גם אף אחד לא מתעניין.

אז אני באמת בדילמה חברים. מה אתם ממליצים?? צבא או שירות???(תענו לפי מה שמתאים לי ולא לפי עדיפויות שלכם)
אני רוצה צבא רק אם זה ךא יפגע בי רמה קשה ורק יעזור לי. אני לא מוכנה לפגיעה נפשית לא לעוד אחת. כי אם זה יקרה אני גמורה. כן אני גם קיצונית לגבי עצמי.. חח איזה בעייתית אני. מקווה שתתנו עצות טובות
כי לי נמאס צהשגרה המשעממת הזאת שלי שכלום לא עוזר כי הכל חסום כל חלק בגוף שלי פשוט חסום.


בבקשה עזרו לי. ומצטערת על החפירה.
שקד