אז ככה, אני בן 20, בצבא, עושה יומיות, אני כבר שנה ו 8 בצבא, שנה ו 8 מבוזבזות, זמן שאף אחד לא יחזיר לי.
אין לי תחביבים, אין לי באמת שמחת חיים, אני מפגין כלפי חוץ כאילו הכל טוב ומעלה תמונות שלי יוצא וצוחק אבל הכל זה שקר אחד גדול, אני לא נהנה באמת משום דבר, אין לי בשביל מה לחזור הביתה ווואלה אין לי גם בשביל מה ללכת לצבא כי אני על תקן עציץ שם, ניסיתי למצוא עבודה אבל אני בן אדם מאוד מופנם, רגיש, נחבא אל הכלים, יש לי חרדה חברתית, לוקח לי הרבה מאוד זמן עד שאני מרגיש בנוח עם אנשים, כל מקום שקיבלו אותי אליו עזבתי אחרי שבוע, אין לי באמת כוחות יותר להתמודד עם החיים האלה.
מאז שאני זוכר את עצמי עוד מבית ספר יסודי הרגשתי "עומס וכבדות" בחיים שלי, כאילו החיים הם בדיחה על חשבוני, שום דבר לא הולך לי, אני לא טוב בשום דבר, אין לי באמת מטרות לחיים ואם היו לי הם נעלמו, אני מרגיש כמו מת מהלך, אותה שגרה כל יום, הלוואי שהיו לי את הכוחות לצאת מהשגרה הזאת אני רוב הזמן ישן, קם בבוקר, הולך לצבא, חוזר קצת טלוויזיה קצת מחשב והולך לישון, יש פעמים שאין לי כוח להכין לעצמי לאכול או לאכול אז אני פשוט לא אוכל, יש ימים שאני יכול לאכול רק ארוחה אחת ולהסתדר, גם כשאני מנסה להרים את עצמי וכן למצוא תחביבים או למצוא משהו שאני אוהב לעשות או למצוא עבודה אני תמיד מוותר אחרי כמה ימים כי אני פשוט מפסיק לראות את הטעם בזה, באמת שאין לי מוטיבציה לעשות עם עצמי כלום, סתם דוגמא: לפני חודשיים ניסיתי למצוא עבודה במסעדה נתנו לי ללמוד תפריט, אחרי יומיים פשוט עזבתי את זה ולא באתי ולא הודעתי להם כי פשוט לא היה לי כוח לזה, אני לא יודע מאיפה לקחת עוד כוחות לחיים האלה. הבהרה- אני לא מתכוון להתאבד, אבל אני לא רואה טעם בחיים האלה, גם ככה בסוף כולם מתים אז מה זה משנה, מה אכפת לי לעשות משהו עם החיים שלי? מי יזכור את זה? מה זה ישנה?
אשמח לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות