שלום לקוראים.
אז לפני כמה זמן הייתה לי אהבה גדולה,שהתחילה בטירוף.
הרגשנו שאנחנו בחלום, עשינו שטויות, נהנו מהחיים, שכבנו כמו משוגעים, היינו עיוורים לעולם, וחיינו אחד בתוך השנייה.
ועם הזמן זה ירד, עלה קצת ואז ירד, אחרי שנתיים וחודש זה נגמר.
הבנו שאנחנו עושים נזק אחד לשנייה, ובאמת... שעדיף שניפרד. הריבים היו גדולים מידי, שטותיים מידי, טיפשיים מידי. שפשוט עם כל הכאב חתכנו את זה.
היא ניסתה לדבר איתי... מה נשמע ... אני אמרתי שאני לא מעוניין ושזה מקשה עליי.
לא דיברנו, אני התקדמתי... תמיד הייתה לי בעיה בלהתחיל פרונטלית עם בחורות.
זה פשוט נראה לי מוזר מידי, וזה לא שאני לא יודע להצחיק או משהו כזה..
אז יצא לי 2 סטוצים שבכלל לא תיכננתי (אחת מהן נשואה.. שלא ידעתי על זה)
וזה פשוט גרם לי לא לסמוך על אף אחת... כאילו? למה? תתגרשי בת אדם.
וגם כאן קצת קשה להתחיל עם בחורה ... אני עדיין משיג מספרים אבל אז יוצאים לדייט... ולא קורה משהו מיוחד.. חוץ מאחת.. שכן הרגשתי משיכה ויצאנו כמה דייטים..
אבל אז היא נהייתה קרירה, הבריזה לי פעם אחת מדייט.. ובאותו רגע גם אם הייתה מתחננת.. לא הייתי חוזר אלייה...
עברתי לאלפיקציית הכרויות... ושם? עוד יותר מוזר מהעולם הפרונטלי..
בחורות שם קצת מתנשאות.. ואם כן.. אז יוצאים לדייט ואני פשוט לא מרגיש שיש כימיה מושלמת... ואני לא מחפש מישהי דומה לאקסית והתגברתי עליה ב100 אחוז , אפילו יש לה חבר ואני באמת מאחל לה רק טוב.
לא יודע מה אני מצפה לקבל כאן כתשובה...אולי סתם. רציתי לפרוק כי חברים שלי ילדותיים בשביל לדבר איתם על זה, ואין לי עם מי לדבר בחופשיות.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות