אין כוח יותר להמשיך,
בקצרה עליי, תמיד הייתי אפס.
אף פעם לא הייתה לי חברה, תמיד זנחתי את הלימודים
בבית הספר אנשים התחברו אליי בקלות אבל רק כי חשבו שאני מוזר וקל לשלוט בי
אחרי זה פשוט נשברתי ונתתי לחיים לזרום
אף פעם לא הייתי מחובר יותר מידי לעולם תמיד התבודדתי וגם אם הייתי יוצא ומסתדר איכשהו זה תמיד היה לאותו מקום עם אותם אנשים שדרכו עליי ואפילו איתם איבדתי קשר עוד תוך כדי התיכון.
אף פעם לא היו לי באמת תחביבים או משהו שאהבתי בעולם הזה, הכול תמיד היה זיוף אחד גדול ובגלל זה
אף פעם לא הרגשתי את הצורך בלהלחם למען החיים שלי או לנסות לשרוד תמיד איך שהוא הרמתי ידיים ונשברתי..
עכשיו מצאתי את עצמי בלי כלום, אין לי איך לבנות תוכנית לצאת מבית ההורים גם אם ארצה.
אנשים שאיתם אני יכול להתפתח או להעזר בהם להתפתח אין לי.
המשפחה דוחה אותי כבר ממזמן אבל נותנת סביבה בסיסית להתקיים. (חדר מיטה ואוכל שזה כבר הרבה אבל מעבר לזה אין לי כלום... )
תמיד הייתי בן אדם אובדני אבל בזמן האחרון אני מרגיש שזה כבר לא סתם אובדניות ילדותית כמו שהיה פעם, בזמן האחרון זה ניהייה מציאותי מיום ליום, אין לי רצון לקום בבוקר או בכלל לעשות משהו. אפילו כשאני נושם זה מוציא ממני כוחות ורק גורם לי יותר לרצות להפסיק את החיים עכשיו!
לא יודע לאן להתקדם מה לעשות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות