תמיד אמרו לי כמה שאני יפה.
לכל מקום חדש שאני הולכת, אומרים לי לפחות 4 פעמים (כן, ספרתי) על איך שאני נראית מדהים, והנושא תמיד עולה בשיחות.
כשאני הולכת ברחוב מידי פעם עוצרים אותי רק בשביל להגיד לי את זה.
בהתחלה נהנתי מכל המחמאות, ושמחתי לשמוע. אבל עם הזמן התרגלתי למחמאות, חיכיתי להן, ואפילו זה הגיע למצב שאני נעלבת כאשר לא אומרים לי שאני יפה.
כשלא מחמיאים לי, אני חושבת לעצמי שאני בטח נראית רע היום וזאת הסיבה, וזה מקשה עליי מאוד- כי מגיל קטן כל הבטחון שלי מתבסס על זה.
אני כל הזמן עסוקה במה חושבים עליי ואיך אני נראית. זה הורג אותי מבפנים.
אני כל הזמן חושבת שלא באמת אוהבים אותי, אלא נמצאים בחברתי רק בגלל המראה. שכל הישג שאני מצליחה זה לא בזכות עצמי אלא בזכות המראה- וזה משגע אותי. זה גורם לי להרגיש כאילו אני כלום. כאילו אני ריקה מתוכן לחלוטין.
אני מסתכלת על ההתנהגות שלי ונגעלת. למה הפכתי? לבחורה שטחית חסרת אישיות!
ועם כמה שאני מנסה להפסיק את ההתנהגות הזאת, אני לא מצליחה.
בלילות אני לא מצליחה להרדם בגלל חרדה קשה מהזקנה- אז אני אהיה חסרת אונים. אני אהיה כלום. אני גם פוחדת מתאונות שיפגעו במראה שלי. אני מפחדת שאני אחיה לבד לנצח.
כל מחמאה על המראה שלי נותנת לי נחת ותחושת רוגע אדירה של "הכל הסדר, את עדיין יפה, את עדיין שווה משהו".
האובססיה למראה כוללת ספורט מוגזם ודיאטות קיצוניות.
אני כותבת את השאלה הזאת בקושי רב... ממה שהקוראים יחשבו עליי, ובכלל- לכתוב את מה שעובר עליי זה מאוד קשה. אני נגעלת מעצמי...
אשמח אם בנות שעברו אותו דבר או בכלל אנשים שיודעים איך לצאת מהסרט הרע הזה ייעצו לי... (טיפול פסיכולוגי לא בא בחשבון). תודה רבה....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות