פרידה אחרי "קשר" ראשון וקצר מאוד

אני אתחיל עם קצת רקע,
בכיתה י' הכרתי מישהי בבית ספר, היא ממש מצאה חן בעיני והתחברתי אליה, התחלתי להסתובב איתה המון - מלכתחילה ידעתי שאני רוצה להיות איתה וזו הסיבה העיקרית שהכרתי אותה..
אחרי כמה חודשים שהכרתי אותה, אמרתי לה שאני רוצה אותה (אף פעם לא הייתי טוב בדברים האלה), היא אמרה שהיא מצטערת אבל היא רואה אותי כידיד, והמשכנו להיות ידידים.. אחרי משהו כמו 3 שנים שאנחנו ידידים, שתמיד רציתי אותה בתוך תוכי, לא זוכר בדיוק מה קרה ושוב הרגשות שלי אליה גברו, ואמרתי לה שאני אוהב אותה - שוב קיבלתי את אותה תשובה - "אני רואה אותך כידיד טוב".. מאז (לפני שנתיים וחצי בערך, אולי קצת יותר) היה לה חבר עד לפני משהו כמו חצי שנה, ועדיין נשארנו ידידים (היא מסתובבת הרבה איתי ועם חברים שלי, חבר'ה כאלה)..
עד כאן הרקע, אנחנו ידידים כבר משהו כמו 7 שנים, ותמיד רציתי אותה - מעולם לא הייתי בקשר, אין לי גרם של נסיון.

לפני שלושה חודשים בערך התחלנו ממש להתקרב, היא הייתה באה אלי מלא, היינו שוכבים במיטה ורואים סרט מחובקים, ראיתי את זה בקטע חברי כזה, לא האמנתי שקורה פה משהו - הרי פעמיים היא אמרה לי לא..
פתאום התחלנו להחזיק ידיים, להיצמד ממש, ואז יום אחד נצמדנו ממש עם הפנים אחד לשניה והיא נרדמה מולי.. נרדמתי גם, באיזשהו שלב פתחנו את העיניים, סגרנו חזרה והתנשקנו..
למחרת דיברנו על זה, הסכמנו שזה ממש מוזר וקשה לאכול את כל מה שקרה, היא אמרה לי שהיא לא יודעת מה היא מרגישה כלפי אבל היא מרגישה משהו.. אמרתי לה שגם אני לא יודע (בטח.. לא יודע..), ושאולי ניתן לזה צ'אנס ונראה מה קורה איתנו..
היינו בקשר שבועיים, בסתר, אף אחד לא ידע על זה כי אנחנו בעצמנו לא היינו סגורים על מה קורה פה, התנשקנו המון, אין סוף שיחות כל יום כל יום, שכבנו פעם אחת (כן, פעם ראשונה שלי עם האהבה הראשונה שלי), ואני כל כך חסר נסיון שאני יודע שהייתי עצור ממש, היא יזמה הכל, כל דבר שקרה הגיע ממנה, פתאום היא נהיתה קרה, "דיברנו", יותר ישבנו ושתקנו כי גם בלדבר אני לא ממש טוב.. והיא אמרה שהיא רואה אותי כידיד ממש ממש טוב ולא רוצה זוגיות כרגע..
מאז ממש התרחקנו, לפחות ככה אני מרגיש, ואני איפשהו מרגיש שזה אשמתי שהייתי ככה קר ועצור, ואולי לא הראתי לה מספיק אהבה כמו שהיא הראתה לי..
מעבר לזה שאני מרוסק, אני לא יכול להתנתק ממנה כי היא במרגש החיי חברה שלי, היא תמיד יוצאת איתי ועם חברים שלי לכל מקום.. אני גם לא יודע אם צריך להתנתק, אולי היא פשוט התייאשה וחושבת שאני לא רוצה כי אני לא מראה לה אהבה?

חשבתי על לדבר איתה (סביר להניח שבוואטסאפ, אני תמיד בא חדור מוטיבציה לשיחה פנים מול פנים ושותק בסוף), אבל אני יודע שאם אשאל אותה מה עשיתי לא בסדר היא תגיד לי שאני בסדר גמור וזאת היא.. זו תמיד התשובה..
אז אולי פשוט לשפוך את כל מה שיש לי על הלב ולהתנתק ממנה? להגיד לה שחבל לי שזה נגמר ושהלוואי שזה לא היה ככה, שאני יודע שהייתי עצור וקר אבל באמת לא התכוונתי לזה, ושאני חייב להתנתק ממנה כי אחרת לא אצליח בחיים להמשיך הלאה.. זה משהו שנכון לעשות? או שכדאי לנסות לראות אם יש עוד סיכוי?