הי לכולם ותודה שנכנסתם לשאלה
בזמן האחרון(האמת שלא רק בזמן האחרון) אני מרגישה ממש לבד.
יש לי רק 3 חברות בערך ומתוכם אין לי באמת חברה שאני יכולה לסמוך עליה ב100 אחוז ,
תמיד אני מתאכזבת בסוף. החברה הכי טובה שלי עברה לארץ אחרת ומאז אני קצת בודדה.
תמיד הייתי יוצאת ומבלה איתה ועכשיו אני מוצאת את עצמי יוצאת פעם ב3 חודשים עם ילדה..(ושתדעו אני אחת שאין לה ממש בעיה להסתובב או ללכת לקניות לבד מידי פעם)
אני באמת לא מבינה אם הבעיה היא בי ,אני תמיד משתדלת להיות נחמדה לאנשים סביבי ולפנות אליהים עם חיוך,ואני חושבת שאני נראית סבבה לגמרי אז למה כל כך קשה לי למצוא חברים?
אנחנו נמצאים כבר בבית ספר במצב שכל אחת יודעת מי החבורה שלה והחברות שלה(אם לא ציינתי אני לומדת באולפנא) וגם אין לנו הרבה תלמידות בשכבה(בערך 100) ככה שזה די בלתי אפשרי פתאום למצוא חברה חדשה.
חוץ מזה גם כשאני מגיעה לבית אני לא מרגישה שמתעניינים בי ,אמא שלי אף פעם לא באמת שאלה אותי אם כיף לי בבית ספר ואם הייתי רוצה לשנות משהו ,הדבר היחיד שמעניין אותה זה המצב הלימודי וגם בזה עם כל הכבוד היא נזכרת שבוע לפני שיש אסיפת הורים.
אבא שלי בכלל שקוע בעבודה שלו ולאחיות שלי בכלל לא אכפת מכלום.
על המשפחה המורחבת אין בכלל מה לדבר,כל מפגש משפחתי מסתכם בזה שאני יושבת בחדר עם הפלאפון ומישהו נחמד אלי ושואל אותי מה שלומי (אין לי בני משפחה בגיל שלי וזה ממש מתסכל)
כשהייתי קטנה תמיד היו סביבי דודים לפי מה שאני זוכר אבל איכשהו כשגדלתי זה דעך ודעך.
אחותי התגייסה לא מזמן ככה שכולם תמיד מתעניינים בה ותמיד יש לה מה לספר, עם כל הפרגון כי היא עברה קורס ממש מעייף ועבדה קשה.זה מעצבן שעברו כבר 5 חודשים מאז שהיא התגייסה והיא הנושא המרכזי בכל מפגש עם המשפחה.
אין לי מושג מה לעשות ואיך לתקן את המצב הזה
תודה מראש לעוזרים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות